More of the Same
Group Exhibition | תערוכה קבוצתית
Curator: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
משתתפות: תרצה אולמן, אביבית בלס ברנס, אורה בריל, נורית גור לביא (קרני), נטלי יששכרי, לילי כהן פרח-יה, זיוה כספי, תמר לדרברג, אפרת פלג, לילך פלד-צ׳רני, גלית ראוכוורגר, מרתה ריגר, מריאנה רישקדו, דפנה שרתיאל
התערוכה מעמידה במרכזה עבודות שבבסיסן פעולות של הישנות וחזרה. החזרתיות מופיעה כאן ככלי של למידה או שינון, כאפשרות של בחינת יסוד או מוטיב והופעותיו כווריאציות. לעתים הפעולה נושאת אופי טיפולוגי – מחקר חזותי השוואתי, שביסודו – תורת הדומה. במקרים אחרים מדובר בצורך רגשי, כמעט כפייתי להטמיע פעולה או דימוי, לשנן ולצרוב אותו בעומק התודעה, כמו הפנמה עמוקה ואף ריפוי.
החזרה השיטתית באמנות, מותחת קו חמקמק שבין המרתק, היסודי והמעמיק לבין המשמים והמיותר. התערוכה שמוצגת כאן מבקשת להרהר אודות המתח הזה, להציג את הריבוי כתרגום מילולי להיגד האנגלי – יותר מאותו דבר. כלומר, החזרתיות היא סגולה, היא יתרון – היא יותר.
נורית גור לביא (קרני) מלווה ברישומים את ביקוריה אצל אמה הזקנה לאחר חזרתה מבית החולים. היא רושמת אותה שוב שוב במיטתה ומלווה את הרישומים בפרמגנטים טקטסואליים מתוך שיחות עמה. אביבית בלס ברנס נפרדת מאביה ומכלבה. שניהם שוכבים (קבורים) מתחת לאדמה וההקבלה ביניהם נוגעת ללב. זוהי סדרה רפיטטיבית בת 10 ציורי פסטל, אקספריסיבית מאד, עזה ועם זאת – ילדית. נטלי יששכרי בוחנת תגובות כימיות של לוחות מתכת שונים לחום ומציגה אותן כסריקות חושניות וטקטיליות להפליא. הדימוי הנוצר על המשטח הסרוק אינם של יישות חיצונית, של ״העולם״ – אלא דימוי שהוא פנומנה של החומר עצמו.
ה״משחק״ מקבל כאן משמעות כפולה. דפנה שרתיאל מציגה סדרה גדולה של תחריטים המציגים דגמי כסאות משרדיים. הבנאליה, דווקא בהצטברות המספרי ובצמצום החזותי – מייצרת פואטיקה לדימוי השחוק, השימושי והאפרורי. הסדרה של גלית ראוכוורגר מורכבת מ-5 הדפסים שנוצרו תוך שימוש בשבלונות שונות. אותם חומרי גלם מייצרים אפשרויות קומפוזיטיביות שונות. לילי כהן פרח-יה מציגה סדרה של רישומי דיאדמות (עטרות) המזוהות עם מונכריה יוונית והלניסטית. הדימוי חוזר בהופעות שונות על גבי נייר פרגמנט שקוף למחצה ומלווה בטקסטים ראשוניים מאד, כמעט בלתי קריאים.
מראינה רישקדו מציגה תשעה צילומים שהם תיעוד פרפורמטיבי של מחוות גוף ואובייקט. רצועה אלסטית עבה נמתחת בתנוחות שונות ומייצרות קו תוחם למתאר הגוף של האמנית. זיוה כספי מציירת חרכים הנוצרים כתוצאה מקריעה ובליה של אריגים המשמשים לתיחום אתרי בניה בסביבת מגוריה. זו סדרה של מבטים חלקיים, מצומצמים מבעד למשטח שחור ומדכדך אל מה שמסתמן כמוצא רגעי.
סדרת רישומים של אורה בריל מציגה מערכות יחסים זוגיות בין שתי ציפורים. מחשבה על בית, על יחידה הורית, חלוקת תפקידים ושינוי עמדות. כל אלו – לצד איקונוגרפיה רבת שנים של דימויי ציפורים באמנות
לילך פלד צ׳רני מתחקה אחר אתר תמ״א. יריעת אריג כחולה חוזרת ובסדרה במופעים שונים. החפץ הפונקציונאלי זוכה לטרנסנדנטיות ונטען בתיאטרליות ובאקספרסיביות רבה. אפרת פלג מפרקת אובייקט שגור; כדורסל כתום/שחור, המוכר כעיגול בעל נפח, הופך כאן לקובץ משטחים גרפיים, מפורק לחלקיו, לא ניתן להרכבה מחדש.
עבודת הסאונד של תמר לדרברג מורכבת מקול אישה רפיטטיבי החוזר על צמד המילים Stop Dreaming ומהקטע המוסיקלי Saturn המופיע ברקע. לדרברג מנחה את הקריינית לחזור על צמד המלים באינטונציות ובעוצמות שונות, ספק ציווי חיצוני ספק קול פנימי. עבודת הרצפה של מרתה ריגר עשויה פורצלן אך מעלה קונוטציה מיידית של רגבי אדמה חרוכה. השברים השונים, דומים אך לעולם לא זהים, מבנים מערך פיסולי מינימליסטי אך חושני מאד באותה העת. תרצה אולמן רושמת במהלך תקופה, פעם אחר פעם - פרח ציפור גן עדן. זהו רישום משוחרר, שמעניק דימוי לתנועת היד הרושמת. זהו במובנים רבים ייצוג של ידה וגופה של אולמן – יותר מאשר ייצוג של אובייקט בוטני. זהו שינון בעל מאפיינים קליגרפיים – בודהיסטיים.
יאיר ברק, יולי 2022