The War Is Getting Excited | המלחמה מתרגשת
Yehuda Granit | יהודה גרניט
Curator: Shirley Wegner | אוצרת: שירלי וגנר
״המלחמה מתרגשת״ היא תערוכת יחיד של האמן יהודה גרניט המציגה עבודות פיסול, אובייקטים ותבליטים עשויים ברזל ומתכות שונות, לצד הדפסים. העבודות מתמצתות רגעים מאירועים פוליטים מהשנים האחרונות, במיוחד אלו הקשורים במאבק והתנגדות. דרך שפה רישומית ומיידית בפיסול, מציג גרניט מציאות מורכבת. הקו בתערוכה פועל כמחווה של חיתוך בחומר, כרישום, אך גם כאות, כטקסט וכעדות: הקו הוא הכותב ומתריע על המאורעות.
העבודות בתערוכה נדמות כמחאה שיוצאת ישירות מתוך הסטודיו. החומרים שגרניט עובד אתם, כמו ברזל ומתכות שונות, הם נוקשים ודורשים הפעלת כח רב דרך מחוות פיסוליות ישירות. זהו כח שמדבר על התנגדות, על פעולה של מחאה, לפני וגם אחרי השביעי באוקטובר. גרניט משלב שפה של רישום עם פיסול, שימוש ברדימייד ואף קו שנדמה קמאי, ראשוני, או ילדי, אולם הפשטות והתימצות שהוא מביא לעבודות עומדים באופן מפתיע ומסקרן למול המציאות המורכבת בתוכה הוא פועל. מתוך העבודות משתקפים רגעים המוכרים לנו, לצד רגעים מיצירות אמנות איקוניות והסטוריות שנקשרו במאבק ובמופעים שונים של התנגדות למלחמה. השיטוט בתערוכה והמעבר בין האובייקטים השונים מזמן מפגש עם סימנים וסמלי תרבות מוכרים.
העבודה ״המלחמה מתרגשת״, מזכירה מעין עמוד טוטם המתנשא לגובה של 2.80 מטר. הטוטם נקשר בטקסים דתיים קדומים הקושרים אותו עם דמות מנהיג או הנהגת שבט מסוים. בטוטם של גרניט נערמים זה על גבי זה מעין ראשים עשויים מיכלי גז מזגנים שמזכירים דמויות קומיקס. ביניהן ניתן לזהות דמות מהגרניקה של פיקאסו, את ראשו החבוש של ״החייל בלבן״ של ג‘וזף הלר (מילכוד 22), את מסיכת הגז משירו של נתן אלתרמן ״אל תתנו להם רובים״ ואת דמותו של קילוגר מהסרט ״אפוקליפסה עכשיו״.
העבודה ״הצעקה״, כצעקתו של מונק, היא דיוקן עצמי ישיר מאוד אותו חרט ימים ארוכים לתוך משטחי אלומיניום וברזל. העבודה, המדמה בשפה שלה חיתוך עץ או לינוליאום, מוצגת לצד סדרה של הדפסים שנוצרו ברובם בטכניקה זו. קו חריטת ההדפס המהדהד בברזל נדמה כמנסה להתקיים במדיום לא לו. אותה הנזילות המדיומלית בין ברזל לעץ מעצימה את ההתקה בין חלקיה של המציאות הפרדוקסלית הקשורה במאבק. האובייקטים השונים בגלריה פועלים על התודעה שלנו כמקהלה: הם יוצרים ריבוי קולות אל-זמני בו הווה ועבר משתקפים זה בזה ללא הרף, במעגליות.
דמות נוספת בתערוכה היא של החייל האלמוני והאלמותי המוכר מצילום המלחמה של רוברט קאפה, כמו גם ממחוותו של תומרקין אליו. אצל גרניט, נותר החייל כהד, כקו מתאר מרוקן, הממסגר את נפילתו הקפואה כמו מתוך רישום מהיר. למולו, קפואה בזמן, ניצבת דמותה של אישה שזרועותיה פרוסות לצדדים, עם גבה אלינו, היא מרמזת על אקט של חיפוש גופני. הקו הופך סימן לאות בעבודה ״למה אתה לא יורה כבר?״ - בה החיתוך הקונקרטי בחומר הופך מילה, טקסט ועדות.
הפיסול בברזל ובמתכות מבקש פעולות כוחניות, נוקשות ומדויקות בחומר על מנת לברוא מהן דימוי. פעולות החיתוך, כיפוף הברזל, הריקוע וההלחמה של גרניט נערמות בו, הן שוברות את הצורות הטבעיות של החומר, משחיתות ומפרקות אותו כמו היו גם הן מדברות על אקט של הפרת סדר. כך, לא רק הדימויים בהם עוסק גרניט קשורים במאבק, אלא גם הפעולות הפיסוליות עצמן.
______________________________________________________________________
יהודה גרניט נולד בחיפה (1936), חי בתל אביב ויוצר בסטודיו שלו בקרית אריה, פתח תקווה. לפני כשלושים שנה, במהלך קריירה כשופט ולפני כן כעורך דין, החל לימודי אמנות משולבים אצל נחום ענבר וצביקה לחמן. הוא למד לימודי קליגרפיה בטוקיו, שם גם הציג בתערוכה קבוצתית, לימודי תולדות האמנות בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב ובשנים האחרונות יוצר בהדפס חיתוך עץ ולינוליאום. גרניט הציג תערוכות יחיד באכסדרה של משכן לאמנויות הבמה, תל אביב (2009, 2012) ובגלריה גן שמואל (2009). בשנתיים האחרונות עבודותיו הוצגו במסגרת תערוכות קבוצתיות רבות ביניהן בסדנאות ההדפס בירושלים, במסגרת פסטיבל הדפס מקומי עכשווי, בגלריה הקיר הרביעי, ברלין, ״בתים פתוחים״ באום אל פחם, תערוכת הדפסים בבית האמנים ע״שׁ זריצקי, תל אביב, גלריה מכון המים, גבעתיים ומספר תערוכות בגלריה בן עמי. לפני כן, השתתף בתערוכות קבוציות בגלריה N.D.. רמת גן (2022) ובביאנלה השניה לאמנות, ירושלים (2021).