9 X קיר אמן
איה חוברס | גליה זמיר | דובי קדמון | דליה זרחיה | דפנה שרתיאל
ורוניק ענבר | טובה אלדד | יונתן אולמן | לילי כהן פרח-יה
אוצרת: דליה דנון
איה חוברס
מתוך
למדני את השיר הפשוט / רחל שפירא
"…
אני שהנחתי לרגש יחף
לרחף,
כבר יודעת כי
התפתלה דרכי
ומגבה רב ראשי עכשיו
נרכן –
כבר יודעת כי
התפתלה דרכי
ובאה עד כאן."
גליה זמיר
גליה מציירת את הסביבה שלה, במגוון מדיומים. לפעמים היא פיזית ולפעמים מדומיינת.
"כשהתחלתי לצייר את העיר סביבי ראיתי כל כך הרבה התפוררות ועצב שלא חשבתי שאצליח להתמודד עם מה שנגלה לנגד עיניי. תוך כדי עבודה ובהדרגה התאהבתי בנוף האורבני, במבנים המתפוררים והאור המדגיש והמתעתע. כמו שכשרואים בני אדם מבוגרים ונזכרים בנעוריהם הרחוקים. ציירתי את הנופים גם על קרטון ביצוע כשאני שוברת אותו ונותנת לשברים לעמוד לצד הציור בגבורה."
דובי קדמון
קיר האמן מציג מספר עבודות מתקופות שונות, ומסדרות שונות אך עוקבות.
המשותף לכולן הוא מוטיב השקיפות, "לראות מבעד". שקיפות בין נפש האדם לנוף ולטבע שמסביבו, שקיפות בין האדם לנוף עברו בזיכרון קרוב ורחוק כאחד, ושקיפות האדם מול היחיד והחברה. ובכולם, נפשו של האמן הניצבת בחזית או מאחור, צופה וכואבת בסערה המתקרבת, במה שהיה ובמה שעלול לקרות.
בעבודה משנת 2016 – "מתח" מתקיים מתח בין מעלה לבין מטה. חרדה ודריכות בין זוג ובין רבים.
מתח, לחץ ותחרות בין עבר לעתיד. ובין לבין, מתח פנים אמנותי העומד על היחסים שבין חלל, נפח ותווך.
כל העבודות עשויות ומשלבות טכניקה מעורבת – עיפרון ושמן על גבי מצע קרעי נייר המונחים על קנבס.
דליה זרחיה
בית אימי- מנזר סן ג'וזף בבית לחם שימש כביתה של אמי בין הגילאים שמונה לשש-עשרה.
בית ילדותי - אמא שלי היתה נוכחת-נעדרת. נוכחת בבית אך נפקדת ממנו ריגשית.
הבית בעבודותי עובר הטמרה, כבר לא אותו מקום רעוע ופרום.
מחומרי חייה של אמי, אני רוקמת מציאות חדשה.
דפנה שרתיאל
גוף העבודות כולל סדרת הדפסים העוסקים בחקירת דימוי הנראה כלקוח מעולם כתמי הדיו של רורשאך*.
דימוי "כתם הדיו" האבסטרקטי-לכאורה, השב וחוזר בכל עבודות הסדרה - מתגלה כנושא טורד מנוחה ומעורר רגשות מעורבים אצל הצופים.
האם זה בגלל הדימוי עצמו** על מטען משמעויותיו, הגורר הרהורים בלתי נמנעים על "מה היה אילו" אודות ה"דרך שלא נבחרה" של ההסטוריה המקומית, ואולי מטריד ומקומם רק על שום הנונשלאנטיות הפרובוקטיבית באופן הטיפול בדימוי הטעון - כבצורה אסתטית גרידא.
"כתם הדיו" בסדרה זו מבקש לשאול כבמבחן הרורשאך המקורי: "כמו מה זה נראה לך" - אבל כאן כאילו מתכוון לאבחן ולהבדיל בין צופה אוניברסלי מזדמן שעשוי ליפול במלכודת הרושם האסתטי של העבודה - לבין הצופה בן המקום, אשר עשוי למצוא את דימוי הסילואטה המוכרת של מפת החלוקה - מעורר רגשות עזים ומפתיעים.
בסדרת עבודות זו ממשיכה שרתיאל את עיסוקה המתמשך בהנגדת נושאים מקומיים ועכשויים טעונים עם טכניקות ושפות אמנותיות "תמימות", "דקורטיביות" ועל-זמניות (תחריט, פסיפס וכו').
* מבחן כתמי הדיו של רורשאך (באנגלית: Rorschach inkblot test), או בשמו המקוצר מבחן רורשאך, הוא מבחן השלכה שמיועד להערכה פסיכולוגית של מאפייני אישיות ותפקודים חשיבתיים ורגשיים של האדם.
המבחן, הנקרא על שמו של הפסיכיאטר השווייצרי הרמן רורשאך, שפיתח אותו בשנת 1921 - הינו אחד המבחנים הנפוצים ביותר לשימוש בקרב הפסיכולוגים הקליניים באבחון מטופליהם.
(מתוך ויקיפדיה)
** שטחי "המדינה היהודית" על פי תכנית החלוקה של אונסקו"פ שהתקבלה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947 ("החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם")
ורוניק ענבר
העבודות הוצגו במסגרת התערוכה ״לתפוס את הירח״, במרכז ההנצחה בטבעון.
מתוך הטקסט של טלי כהן גרבוז, אוצרת התערוכה:
"בתצלומים בא לביטוי היחס שבין שליטה למקריות, אומרת ענבר. במהלך המודע והמתוכנן של הצילום אני מאפשרת מקום גם להפתעות, כשמה שמוביל אותי הוא רצון לטשטש בין הזר למוכר: הזר מגיח מתוך המוכר והמוכר הופך לזר. זוהי ההיקסמות שאני מחפשת במציאות, המתאפשרת כשאני נותנת לקולות ולרחשים הפנימיים שלי להשפיע על תמונת העולם שאני יוצרת, ובכך לחשוף את האיכות האסתטית שמשקפת את הנשגב בתוך היום יומי."
לדברי האמנית: "העיסוק שלי בצילום נע בין המימד הגופני לדומם, ומביא אותי לחשוב בצמדים דיכוטומיים: ייצוג מול הפשטה, כיסוי וגילוי, הסתרה וחשיפה. אני משתמשת בצילום כבמעבדת מחקר, שבה אני מחפשת את האישי בצמדים האוניברסליים האלה."
הצילומים של ורוניק ענבר מספרים גם על המתח בין ראייה להתבוננות ועל סגולותיה של המצלמה להצביע אל הנסתר מהעין, לתת לו מקום ונפח. סדרת הצילומים המוצגת בגלריה מייצגת רגעים של בהייה, בהם מבטה של הצלמת מופנה החוצה ופנימה בו זמנית ובאמצעים פשוטים ביותר היא מחוללת מציאות.
טובה אלדד
התבוננות בעולם הסובב אותנו ותובנות העולות מתוך כך עשויות לעורר מנעד עצום של תחושות ותגובות, החל מקבלה פשוטה של המובן מאליו וכלה בהתפעמות עוצמתית שמילים אינן יכולות לבטא. יש מי שיפי הטבע נשקף בעיניו בכל גרגיר של חול ואבן, וכל עלה ופרח מעוררים בו התפעלות ורואה בעיני רוחו את מה שמעבר, את החלקים המיסטיים. הרוחניים של טבע המציאות.
ויש מי שרואה את כל אלה - וחרד לגורלם.
אני אוחזת בשני קצוות אלו - מתבוננת בבריאה, מחומרים ממוחזרים אני יוצרת דימויים של מכלים, הנראים כקליפות ביצה שבריריות, ובהן פיסות קטנות של מציאות, עלים, בלוטים, פטריות, עלי זהב זעירים, שברי חרסינה, פתקים שעליהם רישומים שחורים מעשה ידי, דפי ספר מגולגלים, דימויים של מטבעות וצדפים. אוספת גפרורים שרופים, ואוגדת אותם בחוט תפירה דק, כערימת העצים שנשא יצחק לקראת עקידתו. כל אלה ונכלאים בתוך נוזל שקפא. חלק מהמכלים קשורים אף הם בחוט תפירה כאילו כדי למנוע את התפרקות.
ברישומי הדיו שלי צמחים ועופות, חלקם נדמים כאנדרוגינים של צומח וחי, נדמה כאילו הם מבקשים להתרומם, לצמוח ולעוף. יצירי הטבע הללו, תובעים לעצמם את הכוח בחזרה.
יונתן אולמן
א'-ת' / 2018 / גבס על פורמייקה
בשנים האחרונות יונתן אולמן פיתח טכניקה חדשה - באמצעות יציקות של גבס לתוך תבניות דקות; אולמן יוצר תבליטים על גבי פורמייקה. בטכניקה הזאת יוצר אולמן סדרת עבודות העוסקות בזמניות ונצח.
כך, בעבור התערוכה הנוכחית מציג אולמן סדרה שבה מיוצגות כל 22 האותיות העבריות. פרוסות במרחב ומונחות כתבליט, הן מעלות על הדעת מעין לוח מחיק בכתה א', או לחלופין מעין קיר הנצחה. כמו שהלוחות הלבנים שעל גביהם מונחות האותיות המהווים נקודת התחלה וסוף של כל דימוי, בהצגה של כל האותיות זה לצד זה יש בראשית ואינסוף - הפוטנציאל להגיד כל דבר ולא לומר כלום.
במהלך 2018 נשזרה העבודה באקטואלי-פוליטי - כמחאה נגד 'חוק הנאמנות בתרבות' שרף אולמן את האות הראשונה בסדרה - את ה-א'. כעת, כמו המילה 'בראשית' הפותחת את הסיפורת התנכית, הסדרה א-ת נפתחת באות ב'. ההיעדר מצביע על הסכנה של יתר האותיות להשרף.
לילי כהן פרח-יה
גוף העבודות מציג מספר תחריטים ומונו פרינטים אשר יצרה פרח-יה כהן בשהות אמן בכברי בקיץ האחרון והיווה המשך לנושא ״הפרחים״ והזרים עליהם עבדה בשנה הקודמת.
בהמשך לסידרה זו , הקיר המרכזי מכוסה בניירות פרגמנט מיוחדים שבעזרת קימוט וטיפול הופכים לדו מימדיים.
"סדרת העבודות החדשות האלה נוצרו אחרי ביקור ביפן וההשפעה הגדולה של הציור היפני על העשייה שלי. זהו ציור המתבסס על משיכות מכחול, רצפים של קו וכתם כמו גם כתיבת מלל אינטואיטיבי {שנמצא ברבות מעבודותיי} ונזילות צבע. הכל נעשה באחת, בצורה חד פעמית ומיידית כשאני עוברת מנייר לנייר ולא חוזרת אחורה הכל באופן אקספרסיבי ואינטואיטיבי.
מוטיב הפרח והטבע אינו משקף טבע אמיתי והופך מעבודה לעבודה לנוף נפשי ותעוד רגע נפשי כבהתבוננות מדיטטיבית.
כמו כן, קידם וטיפח אמנים צעירים והיה בין הממליצים לקבלת פרס ירושלים לאמנות.