Blazing Sun | חמה
Group Exhibition | תערוכה קבוצתית
Curator: Shira Friedman | אוצרת: שירה פרידמן
משתתפות: תמר אור, אילי לוי ואורי דרומר, דינה גולדשטיין, שירלי וגנר, אמירה זיאן, דליה זרחיה, אורית טוכמן, אורית ישי, נטלי יששכרי, לילי כהן פרח-יה, תמר לדרברג, יצחק ליבנה, ליהי ניידיץ, ליטל רובינשטיין ואביבה דאום מרקס, איילת ריזה, אריאל שלזינגר.
שמש יוקדת, הזעה יתרה ותשישות של חום הן מסימני הקיץ הישראלי – והן הולכות ומכבידות לנוכח משבר האקלים. העבודות בתערוכה "חמה" עוסקות בחום הזה, ויותר מכך, בכדור השמש הבוער עצמו, בסמליותו התרבותית ובחומריותו הכבדה, המסנוורת והלוהטת.
החמה המקיימת והממיתה – זו שאין ראייה בלי האור שהיא מפיצה, אך בה עצמה אי-אפשר להביט – היא מושא להערצה בתרבויות רבות, ולא פעם מסמלת בהן את האלוהי.
סמליותה זו של השמש עולה בקולאז' של דינה גולדשטיין, אשר בוחנת את האור החילוני הלבן, הרזה והקר-למראה לעומת האור החם והצהוב, על כל עודפותו הסימבולית.
גם התצלום של שירלי וגנר עומד על העומס המיתולוגי של אור השמש, ומהדהד בריאת עולם אפוקליפטית ומצבים פרומים ובלתי פתורים. בעבודה נראית מעין ישות מופשטת המאירה את ענן החושך, אך תחתיה נחה סירה שחורה בוערת, המעלה על הדעת "שמש שחורה", קרי, דיכאון ומלנכוליה.
עבודותיה של תמר לדרברג נמתחות אף הן מן החום אל הקור ומן המואר אל החשוך; הן נוצרות מתוך התבוננות אל מעמקי האדמה, ומציגות כדור אש מחליד ודגימות מקידוחי קרקע הנדמות לאבני חלל.
בליבת העבודות של אורית טוכמן ואילת דורון עומדת הפלטה הצחיחה: דורון מחזירה אור בוהק בקובייה הנדמית כפנס ציורי, ואילו טוכמן לשה את החום ומתפלשת בו באמצעות מריחות צבע אלכסוניות.
תנועת השמש היא הבסיס לעבודה הפואטית של נטלי יששכרי: עיגול חום המודבק על חלון הגלריה, וגורם לדימוי השמש לשייט מצד לצד על רצפתה, וחוזר חלילה.
מעין שמש נעה גם בעבודה של דליה זרחיה: מגש הנחושת שריקע אביה, והיא פיזרה עליו שמשות-עדשים זוהרות.
בעבודתה של אמירה זיאן, הסאז' הלוהט הוא שנדמה כמעין שמש או הילה, אלא שזוהי "שמש בוגדנית", המסתירה את פניה של אשה. כמו ברבות מעבודותיה של זיאן, ניתן למצוא בכך התייחסות לטקסי החברה הדרוזית – ולהסתרת הפנים שהיא תובעת מן הנשים בה.
לא רק גוף השמש מסתיר, אלא גם האור עצמו. לכך מתייחסות עבודותיה של ליהי ניידיץ: חוויית הסִנווּר המתרחשת כאשר האור הנשפך אל העין גדול מכפי יכולתה להכיל. ניידיץ בוחנת את הסִנווּר מתוך חוויית הנהיגה המוכרת, והאור הנשבר על המכוניות מאפשר לה להתייחס גם למתח שבין אור וחושך.
לצד האור מייצרת מסת השמש גם חום אדיר. כדור זה של אור וחום מככב בעבודת הווידיאו של תמר אור, אילי לוי ואורי דרומר: השמש שלהם מאירה, מניעה, מתניעה, מחממת ומקררת אובייקטים.
את חום השמש מייצג בעבודתה של אורית ישי הצבע הצהוב, שאותו מצנן המאוורר שלצדו. העבודה מתייחסת לצבע הצהוב המזוהה באמנות הישראלית עם האמן אורי רייזמן, ולצד זאת מהדהדת מראה ספציפי שלכד את עינה של ישי: השלט "הנהלה" המתנוסס לצד מעקה צהוב בקיבוץ, שהתמוטטותו מסומלת באלכסונים הצהובים.
מבט מערער דומה מופיע בעבודה של אריאל שלזינגר, שעושה שימוש במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ". העיתון, שנתפש בעיני רבים כליבת התרבות הישראלית הגבוהה, נאכל באש המצלקת את הדפים ואורגת את שייריהם זה בזה – מחזה שאותו קושר האמן גם לזכרון סבו היושב לצד הנול.
צבעי הרשף ניכרים גם בעבודות של יצחק ליבנה ולילי כהן פרחיה, ולצדם האסוציאציות הסותרות שמעוררים הצהוב והכתום העז: תשוקה לצד יובש וחורבן.
על תחושת המועקה והאיום עומדות גם ליטל רובינשטיין ואביבה דאום מרקס, המציעות התייחסות פסבדו-מדעית להזעה המוגברת בעת התקף חרדה. ההזעה, שתפקידה לצנן את הגוף, מעוררת בנו גם אי-נוחות – ואת שני הפנים האלה לוכדת מערכת הזיקוק שבמרכז העבודה , שאינה מצליחה לסנן מנוזלי הגוף את ה"הרכב הכימי" של הפחד.