Pietrasanta פיאטרה סנטה
רון מלר | Ron Mahler
אוצרת: חגית פלג רותם Curator: Hagit Peleg Rotem
העבודות של רון מלר נולדו מגושי אבן שנבחרו בקפידה, לוקטו ברחבי העולם והועברו לסטודיו שלו בכפר הירוק. שם החל תהליך של היכרות ובחינה הדדית, האבן מול האמן. לפעמים הם נראים כמחוללים ופעמים אחרות כמתגוששים. לפעמים הם יושבים שעות מבלי לזוז ולפעמים מעורבים בתנועה תזזיתית. הפיסול עתיר עבודה ידנית, כוח פיזי וליטוף. מדובר בתהליכים ממושכים, אפשר לקרוא להם תהליכי עומק או חלחול.
שבעה הפסלים בתערוכה הם חלק מגוף עבודות שהצטבר במשך כשני עשורים. יחד הם רושמים מעין נוף מנטלי, ומספרים סיפור של הולדת אמן - הולדת התעוזה ללכת בעקבות האמנות, לתת אמון בכוח היצירתי שטמון בין ראשו, ליבו וידיו של אדם בוגר.
השקט העולה מפסליו של רון מלר הוא שקט פנימי, שמקורו לאו דווקא באבן הדוממת, אלא בידו וברוחו של האמן. האבן היא מיכל להעביר אליו את הדימוי והרגש, את הכוח והעדינות הטעונים בתנועת היד המכה במפסלת. אבל האבן היא גם אלטר אגו. המשך של הראש החושב, העין הרואה והיד הפועלת. העבודה באבן היא סיזיפית כפי שהיא מדיטטיבית, קצב הדפיקות באיזמל מתאחד עם הלמות הלב.
מלר אוהב את האבן כפי שהיא, ומנהל איתה דיאלוג מתמשך. מבקש את רשותה לגעת ולשנות את צורתה. בעבודה של חודשים ארוכים הוא מלטף ומסיר שכבות, מלטש ומחליק או מטביע מרקם בפני השיש הגולמי. התוצאה היא מיזוג הרמוני בין ורידי האבן, הצבעוניות וההרכב המינרלי העמוק שלה, לבין הדמויות והגופים העולים ממנה.
הפרופורציות של פסליו הולמות מידות אדם, ברובם מתקיימים יחסים בין גופים – אנושיים או צורניים. הם משרים תחושת מוכרות, ניתן לזהות בהם גוף מול גוף ולחוש בהם סוג של מלאות רכה כמעט, אך יציבה כאבן.
כותרת התערוכה היא הומאז' לעיר הפַָּסַלים פּיֵאטרָה סָנטָה (Pietrasanta), הסמוכה לקאררה באיטליה, בה נוצרו רבים מפסלי האבן המרהיבים בעולם מאז תקופת הרנסנס – ובין היתר עבדו בה מיכלאנג'לו ובוטרו. במקום נמצאים בתי מלאכה של פַּסָלים פעילים, המארחים גם אמנים מבקרים. פּיֵאטרָה סָנטָה היא מחוז חפץ, מקור השראה ובועה של פיסול קרוב למקור האבן.
חגית פלג רותם
רון מלר / קשוב לאבן
הצהרת אמן
בעשרים השנים האחרונות אני מפסל. אני תלמידו של הפסל נחום ענבר, ועברתי השתלמויות בסדנאות פיסול באבן בקאררה, איטליה; טינוס ביוון; אליקנטה בספרד; סינטרה בפורטוגל וגוטלנד בשוודיה. אני עובד בגישת הפיסול הישיר, שבה העבודה עם האבן היא מפגש אינטראקטיבי של התבוננות ארוכה, לעתים במשך כמה ימים.
אני בא למפגש עם האבן עם סוג של הקשבה וחקר, שמסקנותיהם מושפעות מגודל האבן, צורתה, הצבע שלה, מבנה הגבישים, מידת הקושי שלה והגיל שלה. מתוך המפגש האינטימי הזה נוצר בדמיוני דימוי של פסל.
לאחר עיצוב ראשוני אני מתחיל בתהליך איטי של גריעה, חושף ומגלה באבן את החבוי מעיניי, ללא סקיצות, רישומים או מודלים. עיקר העבודה נעשית בכלים ידניים (פטיש ואיזמל) בתהליך ספונטני המתקדם עד לביטוי אמנותי שלם. כל אחד מהפסלים הוא פרי עבודה של כמה חודשים.
מרבית הפסלים עוסקים בקשר וביחסים בין שניים: גבר ואשה, הורה וילדו, האבן והאמן. בפסלים אני מנסה לבטא את המתח בין ההימשכות ההדדית וחיפוש הקירבה, לבין הרצון לנפרדות ואינדיבידואליות. המשיכה המגנטית לניגוד, כדרך להגדרה עצמית וכינון המרחק הנכון.
אני שואב השראה מעבודתו ומדבריו של קונסטנטין ברנקוזי, אחד המאסטרים הגדולים בפיסול הישיר, שאמר: "אבנים ומינרלים אוצרים בתוכם נפש וזיכרון עתיק בני מיליוני שנים. הקשב להם כפי שאתה מקשיב לבעלי החיים".
רון מלר