EVERGREEN
Tova Pesach | טובה פסח
Curator: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
שמה של תערוכתה של טובה פסח, Evergreen, הוא שמו של קונגלומרט תעבורה שבסיסו בטאיוואן ובבעלותו למעלה מ-150 ספינות משא לתובלה ימית. Evergreen הוא גם כינוי לקבוצה בוטנית של צמחים אשר שומרים על רעננותם הירוקה במהלך השנה כולה, ללא תקופת שלכת או יובש. תחלופת העלים שלהם סדירה ונטולת עונות. תכונה זו אופיינית מאד לצמחיה טרופית למשל.
במבט כללי על התערוכה בולטת נוכחותם של שני נושאים: בוטניקה וזואולוגיה. עבודות הציור של פסח מתארות צמחיה שמקורה באיזורים משווניים אך למעשה התאקלמה במהלך המאה ה-20 כצמחיית נוי ביתית ואפילו עירונית. במרווח הזה, שבין הטבעי למתורבת, בין האותנטי למאוקלם שוכנת התערוכה של פסח. היא עשויה להחוות כתמימה, אך היא איננה כזו כלל. העבודות מציפות שאלות אודות מערכת היחסים המורכבת שיצר האדם עם המערכת האקולוגית שסביבו. טכנולוגיה העושה שימוש במכניזמים ואנלוגיות מעולם הטבע.
בעבודת וידאו אחת, נראה תקריב של חתול בית. עיניו החתוליות מתחלפות בעיניים אנושיות. הפעולה הפשוטה הזו, תעלול עריכה בסיסי, מצליחים ליצור מצב היפנוטי, טורד ועוכר שלווה. החתול הופך למכונה עתידנית, שכאילו בינה מלאכותית השתלטה עליה.
אני חושב על מאמרו היפה והמדכדך של ג׳ון ברג׳ר ״למה להתבונן בבעלי חיים?״. ברג׳ר מתאר באופן ביקורתי ומלנכולי את השינוי שעבר היחס האנושי אל בעלי החיים ובפרט את תהליכי הביות והאקלום של חיות באמצעות מנגנוני שימור (גני חיות, פארקים ושמורות טבע). לאדם על פי ברג׳ר נטייה להאניש את בעל החיים ובכך להפוך אותו לבעליו או לפחות לבעל עמדת הכוח בתוך מערכת היחסים. באחד הרגעים היפים במסה מתאר ברג׳ר את אי ההיתכנות של מפגש עם מבט מכיוונה של חיה בגן החיות, בעוד אנו – מביטים בחיות כל הזמן. העבודות של פסח מתעכבות על מנגנון ביות חד כיווני זה ועל פעולת הניכוס, האופייניים כל כך לחברות המודרניות.
בשנים האחרונות התפתח בעולם ההגות החברתית מושג חדש – אקוהומניזם. גישה זו, בקצרה, קוראת באופן ביקורתי את ההומניזם המסורתי שעסק כולו באנושי ולמעשה התעלם משאלות אתיות הקשורות ליחסי האדם והסביבה, החי והצומח. אקוהומניזם קורא לחינוך מתוך תפיסה הוליסטית של המערכות הללו. אני נוטה לקרוא את התערוכה של פסח כהזמנה למחשבה אקוהומניסטית.
בעבודת וידאו נוספת, אולי האישית מכל העבודות בתערוכה, נראה זוג ידיים (ידי האמנית) כשהן פורמות ומתירות סבך זרדים שנבנה כקן ציפור. הפירוק האיטי חושף את הסטרוקטורה, את העבודה העמלנית שמטרתה להכיל את הביצים המוטלות עד לבקיעתן. כעת, כשהקן התרוקן – פסח חופשיה לפרקו.
יאיר ברק, ספטמבר 2022