העולם ניבט מתוך חדר סגור | יאיר ברק

 

פעמים רבות, כאשר אני נדרש לחשוב את ההבדל המהותי שבין תצלום לציור – אני חושב על צייר העומד בחדר סגור. כל העולם לפתחו; הדמיון, הזיכרון, מסד הנתונים החזותי והתודעתי. הוא יכול לצייר כל שיעלה בדעתו.

לעומתו – צלם בחדר סגור, מה יכול הוא לצלם? רק את מה שמצוי בתוככי החדר הסגור. הצילום תלוי לנצח באונטולוגיה של העולם. אפשר לצלם רק את מה שיש.

התערוכה של נטלי יששכרי מערערת על הנחה (נמהרת) זו ואף שוללת אותה מן היסוד. עולם הדימויים של יששכרי, מבוסס על תהליך פוטו-כימי טהור, ונוצר כתוצאה ממפגש בין אור לכימיה. חומרי הפיתוח נספגים לאיטם אל תוך נייר צילום. לעתים המפגש ביניהם אנכי ולעתים אופקי. החומר המפתח חודר אל שכבות הנייר ומותיר בהן עקבות. כל דימוי בתערוכה הוא תיעוד טהור של מהלך אור-חומר, ללא המתווך האולטימטיבי של הצילום – המבט. בהיעדר מצלמה וללא עין צילומית רוקמת יששכרי עולם דימויים נטול סובייקט.

עם שחר הצילום, הרבו חלוצי המדיום לעשות שימוש בפוטוגראמה – המופע הראשוני ביותר של הצילום: אור פוגש אמולסיה צילומית. בתחילת המאה ה-20 היתה זו גם מגבלה טכנית משום שהמצלמה התפתחה מאוחר יותר מן הכימיה של הצילום. קו המתאר, שהיה הגיבור הבלתי מעורער של הפוטוגרמות המוקדמות, בישר את כוחו האינדקסאלי של הצילום. את יכולתו לומר: זהו העולם. כמעט מאתיים שנה מאוחר יותר נטלי יששכרי בוחרת בכלי הלכאורה מוגבל הזה, אלא שהיא משמיטה ממנו רכיב מהותי – האובייקט. מכאן שהצילום שלה נטול סובייקט ונטול אובייקט. זוהי שלילה מן היסוד של המהות הצילומית. ובתוך כך, בעודה מקעקעת את המובן מאליו של המדיום – מייצרת יששכרי עולם נופי, קווי אופק, טופוגרפיה מגוונת ועשירה, כמיטב המסורת של המאה ה-19 היא משרטטת את העולם באמצעות דימויים חד-פעמיים, בלתי ניתנים לשיעתוק, חותרים שוב כנגד המעשה המודרניסטי המובהק שהביא איתו המדיום הצילומי עם המצאתו.

היבט נוסף של שיבוש מהותי מתקיים בעבודה. הפוטוגרמה המסורתית, מתקיימת בתוך חדר חשוך, בחסות גל אור שאיננו מסכן את החומר הצילומי. כאן, אצל יששכרי, נייר הצילום חושף עצמו לאור לבן ותהליך ההיווצרות של הדימוי מתרחש גם הוא – באור מלא. זוהי פעולה שמפקירה את הדימוי ליד המקרה ולאיבוד שליטה מוחלט. זוהי עבודה שיודעת לחשב את עצמה באופן מוגבל ביותר ואינה מפסיקה להפתיע.

חלוצי הצילום באנגליה של המאה ה-19 היו מחד אינטלקטואלים מבוססים ומאידך חובבי מאגיה ואלכימיה, חלקם הושפע עמוקות ממפגשיהם של חברי אגודת הירח (Lunar Society) של המאה ה-18 וראו עצמם לא רק כממציאים וחוקרים אלא גם כמכשפים. העבודות של נטלי יששכרי יושבות היטב על הציר הזה. יששכרי היא חוקרת-מכשפת. היא לומדת את ההתנהגות של המכניזם הצילומי אך בה בעת מחוללת ניסים, מאפשרת לאקראי להפוך לריבון. היא טווה דימויי מדבר מהלידי כסף, משרטטת ירח על מכתשיו באמצעות עיגול נייר שחור. כקוסמת ללא מטה, היא בוראת יש מאין ומכניסה את היקום כולו – לחדר סגור.