Up to Ones Knees | עד הברך
בהשתתפות: יונתן אולמן, ורדי בוברוב, עדן בנט, עינת בסט, יצחק גולומבק, דינה הופמן, אוריאל מירון, חיימי פניכל, צביקה קנטור.
אוצרת: נגה יודקביק-עציוני
"עשר תכונות לאובייקט (לפי לאונרדו): בהירות ואפלוליות, צבע וחומר, צורה ועמדה, מרחק וקרבה, תנועה וחוסר תנועה." (רובר ברסון)
התערוכה עד הברך היא אסופה של עבודות רצפה המוצגת בשני חללי גלריה "מקום לאומנות". שם התערוכה מתייחס לקנה מידה, מושג אינהרנטי לעיסוק בפיסול על נגזרותיו השונות ובאה לידי ביטוי בעבודות המגוונות בתערוכה.
"הדימוי חייב להשתנות בפגישתו עם דימויים אחרים, כמו צבע בנוכחות צבעים אחרים. כחול אינו אותו כחול ליד ירוק, צהוב או אדום. אין אומנות ללא טרנספורמציה." (רובר ברסון)
'שרידים מאימפריה', יונתן אולמן
המחשבה היא להציב שתי מרצפות מהצד הפנימי של הכניסה לחלל התערוכה ושתי מרצפות מהצד החיצוני של הכניסה לחלל התערוכה, כך שכל צמד מרצפות יהווה מעין שטיח רצפה לניקוי רגליים שמוצב לפני הכניסה לבית.
'סף', 'Planets', ורדי בוברוב
רבים שואלים - למה מברשות? הכי בקיצור אני אומרת כי למרות היותן מוצר פונקציונאלי, בעבודה אני משתמשת במברשת סף המסמנת מקור אור. תפקידה המרכזי להפנות מבט אל מקבצי פלנטות קטנות הבוראות בחסותה מקומות חדשים.
'פריסה', עדן בנט
עבודת הרצפה אותה אני מציגה בתערוכה מכילה שלושה פסלים/ציורים שוכבים העשויים משאריות חומרי גלם כגון ספוגים, יריעות גומי וקרשי עץ, יחד עם גיליונות של ניירות מבריקים צבעוניים.
'דיוקן מסור' ו'כפתור ופרח', עינת בסט,
מבנה תסרוקתה של הזמרת המנוחה "איימי ווינהאוז" בצורתו החמקמקה, לא הפסיק לטרוד את מנוחתי. במקביל, ואף לאחר שנוצר הפסל שזכה אצלי לתואר "Amy" המשכתי באותן צורות, הטיתי זוויות, חיברתי תוספות, חידדתי קצוות והוצאתי מהן את האוויר.
'ללא כותרת', יצחק גולומבק
"הדיקט הוא חומר טיפש. יש בו עקבות של רגעי זוהר קדומים. מקורו בעץ, במחצב טהור, אולם הוא עבר סידרה של כריתות וניסורים, דחיסות ופילוחים, הספגות והדבקות..." ציטוט מתוך קטלוג "מרכבות "מוזיאון הרצליה , איתמר לוי
'סולמות וחבלים', דינה הופמן
ההנחה הפיזית של אובייקטים הנוצרים בהוויית הבית, כמו כלי משחק, דומה להרפיה מאחיזה מנטלית של כאבים של הרגלים ישנים. ההנחה היא כמו קן של יופי, היא מרכז העבודה.
"נמאס!" אני נאנחת. "נמאס!" היא נקודת מבט שיש נטייה להיאחז בה. אבל אם המבט מתרחב, הוא כולל את מבט העל. כמו מתבונן על סביבה, על נוף ממרומו של הר, אז אפשר להניח מהאחיזה. אז אפשר בכל פעם, להתחיל מחדש. לחגוג.
'גללים גרעיניים', אוריאל מירון
בתור מישהו שגדל בתקופת רייגן וסוף המלחמה הקרה, התפלאתי עד כמה האייקון של הפצצה הגרעינית הלך ואיבד ממשקלו התרבותי ומכוחו החזותי בעידן הטרור של ראשית שנות האלפיים וחשבתי על שילוב בין צורות של פטריות אטומיות עם חפצים שקונים בחנויות של גימיקים וטריקים, כמו יציקות דמה של צואת כלבים, כלומר שילוב של רתיעה ופאן.
'ארגזי חול ', חיימי פניכל
בפעולה של הטרנספורמציה מהמקור לאובייקט הנוכחי נוצר הקסם. בכול שלבי העבודה החומרים פשוטים אבל העשייה היא המימד המשמעותי.
מה שנראה כמו רדי מיד של ארגזי קרטון שזרוקים בכל פינת רחוב הם למעשה יציקות חול עדינות.
'אל בון', צביקה קנטור
"לפתור עלבון בסכין קרטון"
*לא נראה עכבר אוכל גבינה, אז אם הנחש יאכל עכבר, אני מקווה שיאכל עכבר שבע. מאזן אימה לתאוות הזלילה של הנחש.
הנוכחות של "ביאנקה שוורץ" משלימה את הצלע הנשית בסיפור המקראי.*ציטוט משיח גלריה עם אבי גנור.