Intercontinental | אינטרקונטיננטל
Lili Fisher | לילי פישר
Curator: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
העבודות בתערוכתה של לילי פישר הן מעשה טלאים. קולאז׳ הוא המדיום אך המעשה הוא הטלאה. פיסות פיסות, מפרקת פישר את עבודות הציור אותן ציירה במהלך השנים האחרונות ונצברו בחלל הסטודיו. היא מנתקת את הצורות, את התחביר הרעיוני, את ההקשר, את הנרטיב. מתוך מאגר הפרגמנטים היא מבנה עבודות חדשות, תוך שהיא מתיכה חלקי פאזל שאינם מתאחים. העבודות הצבעוניות, העשירות בפרטים ומרהיבות למראה – מזכירות לפרקים עבודת טקסטיל: שטיחים או שמיכות (Quilt), מלאכת יד עמלנית, עמוסת פרטים, סימנים ומסמנים.
עולם הדימויים החדש שמציעות העבודות שהורכבו מחדש קשה לקריאה. הוא בלתי הגיוני, כמעט סוריאליסטי, סותר הגיונות של מרחב וזמן, מקום וזהות. בתוך כך חודרים הדימויים החדשים אל מרחבי תודעה אלטרנטיביים, תת הכרתיים, פראיים, מעין ארץ חדשה – זרה.
פישר, שהיגרה בנעוריה מארגנטינה, עוסקת גם כאן, כמו בחלק מעבודות העבר שלה, בהגירה, בהבנייה ביוגרפית, בזהות שסועה שמתקשה להפוך להומוגנית. המונח אינטרקונטיננטל מתייחס במקור למסע בין יבשתי. לחציית האוקיינוס. במאה ה-20 הוא מזוהה גם עם רשת בתי מלון יוקרתית. כך או כך – שם התערוכה מרמז לנדודים ולמצבי מעבר.
על אף שאינה עונה להגדרה באופן מילוני, אני נוטה לחשוב על הפעולה של פישר בגוף העבודות המוצג כאן – כפאסטיש. המונח המקורי – מתייחס לעבודת אמנות שמצטטת עבודה של אמן אחר. זוהי מעין חגיגת ציטוטים, שיש בה מעט מהסאטירה. הפאסטיש במשמעותו המקורית מתייחס לרוב לפעולה ספרותית אך הוא נחשב לפעולה פוסטמודרנית מובהקת של אמנות מושגית. אני רואה בעבודה של פישר אוטו-פאסטיש, כלומר טייק אוף של האמנית עצמה על פעולות קודמות שלה. כך נוצר עולם של הגיונות משובשים, תרבויות סותרות, ורפרנסים צולבים.
הצבת העבודות בחלל הגלריה, באופן שאינו נענה לתליה המקובלת של ציור מסורתי – מייצרת גם היא שיבוש מדיומאלי. העבודות התלויות הופכות לדגלים שמוטים או שטיחי קיר מרחפים ואילו עבודות הרצפה מתפקדות כפני שטח טופוגרפיים, מעין נוף אקלקטי רווי פרטים וצבע.