What grows and who lives | מה שצומח ומי שחי
Group exhibition | תערוכה קבוצתית
Curator: Galit Rauchwerger | אוצרת: גלית ראוכוורגר
בהשתתפות: אלי אברהמי, גילי אילן, טליה בן אבו, רותי בן יעקב, נורית דוד, ליאורה וייז, כרמית טריכטר, אביטל כנעני, גור ענבר, יעל קוטלר קלדרון, שירי רפאלי וארנה תומרקין
התערוכה עוסקת בצומח ובחי, בחיים ובמוות ובמקום האפל, המסתורי, החמקמק והלא רגיל שנקלענו אליו בשנתיים האחרונות אבל ממקום של צניעות וענווה, של שולי הדרכים של ניסיון לברר את המקומות האלו שבין החיים למוות. הרוב המכריע של העבודות בתערוכה נוצרו באמצעות תחריט ותצריב המי יצג ים עבורי את כוחו של קו וכתם - לחוד וביחד. חריטה וצריבה בעומק לוח המתכת שיוצרות חומריות וטקטיליות, שריטה ופציעה של הלוח, התהליך של צריבת הלוח בחומצה וחוסר הידיעה עד הגילו י המרגש בכל פעם מחדש כשהנייר והלוח נכבשים ביחד וההדפס נגלה לעין. אלמנט ההפתעה הוא משמעותי ביותר. היבט נוסף ומהות י בטכניקות אלו הוא השכפול והסדרתיות וגוף העבודה המתפתח ככל שמתמשכת העבודה על פלטות המתכת.
קבוצת האמנים המציגים בתערוכה (שהתחריט הוא חלק משמעותי ואינטגרלי ביצירתם), ניכרת בעומק ההתבוננות בצומח ובח י מתוך מחוייבות למבנה ולתוצאה. הזיקה שלהם והעניין שהם מגלים במדיום נובעת בין היתר גם מהקסםשבו.
ליאורה וייז אמנית תחריט ותיקה שעובדת בסדנת ההדפס הירושלמית, ביקרה, רשמה, עקבה במשך כשנתיים אחר הצמחייה בחצר בית החולים למצורעים לשעבר, בית הנסן בירושלים. היא מתעדת בתחריטיה את הצמחים שבשולי החצר המוזנחת. ליאורה אינה מחפשת את היופי והשלמות אלא את הפרטים שקמלו והצהיבו אך ישרדו ויצמחו שוב ושוב. יעל קוטלר קלדרון בסדרת תחריטים שנעשתה מתוך התרשמות עמוקה מהספר 'הבז' מאת ג'. א. בייקר שראה אור ב 1967 באנגליה ונחשב לאחת מיצירות המופת של כתיבת טבע (יצא לאור בארץ ב 2017 , בהוצאת כרמל ובתרגום עודד וולקשטיין), בסדרת 'הבז הנודד' של יעל כ-25 תחריטים והיא חורטת אותם תוך כדי התבוננות בפוחלץ של בז ובשלד של בז.
שירי רפאלי עוסקת בשאלות של בריאה וכלייה. הטריפטיך 'דיסקת ספיחה' הינו חלק מסידרה החוקרת את התנועה מבריאה לכלייה ותוהה על האפשרות להפוך את כיוונה בזמן ובמרחב. חורים שחורים, כוכבים וענני גז ואבק. בעבודתה מרבה שירי לחקור שאלות שלאי וודאות והיעדר שליטה. טכניקת ההדפס הייחודית שבה היא עובדת לא מאפשרת שליטה מלאה בתוצאה ולכן ההפתעה והגילוי מרגשים כל פעם מחדש. כרמי ת טריכט ר חורטת וצורבת את הצמחיה הקדומה, שצומחת מתוך הכאוס הבוצי והופכת לצמחיה טורפת הלוכדת בעליה הדביקים יצורים קטנים. טליה בן אבו, אמנית הדפס חיפאית, עובדת בטכניקת המונוטייפ, טכניקה של הדפס יחיד אשר בניגוד לתחריט, אין אפשרות לשכפלו.
סדרת ההדפסים הקטנים שלה מתמקדת בפרחי המשתלה הנמצאת בסמוך לסטודיו והעבודה החזרתית מאפשרת לה להגיע לגרעין מופשט שלוכד את המהות התמציתית של הצמח. נורית דוד אמנית ותיקה וזוכת פרסים רבים בינהם פרס רפפורט לאמן בכיר בשנת 2006 , מציגה תחריט 'ללא כותרת', מתוך הסדרה שהוקדשה לרפי לביא במותו. הסידרה נקראת 'רפי בגן עדן' והודפסה בסדנת התחריט ע"ש גוטסמן שבקיבוץ כברי. תחריטיו של אלי אברהמי, 'צמח' ודף מתוך ספר האמן 'ג'ונג'ון', אף הן הודפסו בסדנה בכברי. אברהמי נולד באיראן הוא צייר ואמן הדפס ותחריט המתגורר ועובד בפריס ובישראל. עבודותיו מתכתבות עם התרבות הפרסית והדבר מתגלה בצבעוניות המעודנת שבתחריטים. תחריטיה של אביטל כנעני גדולים ורבי עצמה, הטריפטיך 'ציפור', עשוי מקווקווים צרובים ולמרות המוות של הציפור התחריט עצמו מלא בתנועה שהיא אחד האלמנטים המרכזיים בעבודתה של אביטל. לעומת אופי התחריט שהוא בדרך כלל קטן ממדים ואינטימי, תחריטיה גדולים ועשויים בכוח רב. בתחריט מתוך הסידרה 'שדות שחורים' השימוש באקווטינטה (אבקת שרף עץ), מעמיק את הצבע השחור ומדגיש את האפל. התחריטים הודפסו בסדנת ההדפס הירושלמית.
התערוכה מבקשת להרחיב מעט ולהציג גם אמנים שאינם נוגעים בתחום התחריט אבל נוגעים במקום הזה שבו נוגעת השאלה 'מהו הצומח ומי החי', היכן החיים משיקים למוות. דפי צבעי המים ורישומי הפסטל הקטנים של רותי בן יעקב, נתלשו מתוך מחברות הרישום שלה. בעבודותיה היא מחפשת את המקום הפנטסטי, הנוגע בחלום שיש בו התרחשות תנועה בין האנושי לחבוי, לאפל. זרימה איטית לשקט. בעבודת הקרמיקה המצויירת של גור ענבר אני מוצאת את היופי וההתפתחות האין סופית וחסרת הגבולות של הצמחייה המשתרגת. גילי אילן עם ספק צמח ספק אלמוג מפורצלן וארנה תומרקין עם הינשוף שנוגע ללב במבטו העצוב.
אחריות /אגי משעול
בחצר האחורית
פורח היום
(ליום)
הקקטוס הזה ששמו
לא ידוע לי
ואם אני לא אראה אותו
מי יראה?
תודה מקרב לב למרכז גוטסמן לתחריט בקיבוץ כברי על השאלת העבודות לתערוכה