Photography Broken | צילום שבור
Group Exhibition | תערוכה קבוצתית
Curator: Rorberger-Gorel Anat | אוצרת: ענת גורל-רורברגר
אמנים.יות: ציקי אייזנברג, מיכל בראור, דנה דרויש, נטלי יששכרי, ורוניק ענבר, רמי מימון, רונית פורת
העיסוק בצילום הפך לעשייה שקשה לחדש בה ואין כל כך לאן למתוח את ההיגדים שלה. הצילום הישן מילא את תפקידו והפן האמנותי שלו מחפש דרכי הבעה חדשות. במקום התייחסות מתעדת למציאות, מפנה הצילום החדש עורף למציאות המיידית ומחפש שדות הבעה חדשים. כאלו שלא מתרפקים על עולם הדימויים הקיים כדי ליצור אמירה.
הטלפונים הסלולריים מספקים לכולם מצלמות משוכללות המתעדות הכל בכל רגע מזדמן. רבים מדי חשים תחושה אובססיבית של צורך לתעד את החיים. כאילו אם לא תועד- זה בעצם לא קרה. אם זה לא צולם זה לא קיים. כך לגבי ארוחות, נסיעות, קניות, אופנה, תאונות, הפגנות, הופעות, משפחה, מחלות, אשפוזים,מסיבות, שמחות, ילדים וחיות מחמד. הכל מתועד נון סטופ. שום דימוי כבר לא מחדש. רשתות חברתיות כמו אינסטגרם וטיקטוק , המשמשות בעיקר ככלי תקשורת קולקטיבי לצעירים, עמוסות לעייפה בדימויי נון סטופ של כל רגע נתון בחיים, סוג של צילום יומני אובססיבי, בפילטרציות מרשימות, עם או בלי תנועה. סרטונים, reels ומה לא. במציאות כזו, שבה כולנו יקום צילומי אחד גדול, חשים אמני צילום רוויה ומיאוס מהמדיום. הם לא מצליחים להתחבר עוד לתפקידיו המסורתיים של הצילום יליד המאה ה-19, שהיווה מהפיכה, דרך לתיעוד מיידי של המציאות. היום הלך הקונץ, המציאות מתועדת מכל צדדיה, וההילה הצילומית ממילא אבדה.
עקב כך, רבים מאמני הצילום העכשוויים מוותרים כליל על השימוש במצלמה ומנכסים דימויים שונים מספרים, מגזינים, יצירות אמנות מוכרות ומזוהות ועוד. חלקם מחפשים שיתופי פעולה בתחומי המדעים. עירוב מדיומים וריבוי תהליכים הוא שם המשחק.
הצילום הישיר המסורתי מת, וניכרת התרפקות מחודשת על מאסטרים מתולדות האמנות והצילום . יש ניתוץ מכוון של ערכי הצילום הקלסיים לטובת מתיחת גבולות והרחבת הצילום לתחומי המונטג' וההיגד הפיסולי. יש גם חזרה לטכניקות צילום פרימיטיביות יחסית העושות שימוש באור ונייר, דוגמת פוטוגרמות, דאגרוטייפים ועוד. יש נסיונות לאתגר את התפיסה המוכרת של הרגע המכריע בצילום, והמרתו בפלורליזם. בהיגד רחב משמעות ולא החלטי. כך גם הויתור על הנראות המשוכללת, הניקיון של הפריים הצילומי, הפוקוס ובחירת נושאים מושכלת.
דווקא הבחירה בשום דבר, בטפל, תוך ויתור על נושאים קאנוניים , הופכת לאמירה חדשה על התפקיד המושגי העכשווי של הצילום. זהו צילום לוקה בחסר. כזה המנסה לשרוד אמנותית בתקופה שהפך בה מזמן לנחלת הכלל, כך שלעילגות, לפספוס הטכני ולפגיעה הפיזית הברורה בדימוי הצילומי, יש יכולת חזקה לבסס אמירה על צילום בתקופתנו המתעדת כל ובכל רגע. זהו הצילום שלאחר השתלטות האינטרנט. כזה המנסה לפלס לעצמו נתיבים חדשים. כל זאת מבלי שנדרשתי לאפשרויות הבינה המלאכותית האורבת בפתח, זו שאמנים רבים נכבשים בקסמה המדהים, ומגלים את האפשרות להגשים כל פנטזייה וחלום אמנותי קודח שעלה במוחם מבלי להתאמץ ורק דרך תקשורת עם המחשב. מובן שפה אנחנו כבר מתקרבים ליום שבו מקום העשייה האמנותית האישית עלול להתייתר לחלוטין. רגע קסום ומאיים.
בינתיים התערוכה מציעה מהלך של צילום שבור. נטול היררכיה. מושגי במהותו. כזה המנכס לעצמו אובייקטים לא לו, או יוצר אותם באופן משובש. בוחן אותם, משתעשע בהם, מתעלל ופוגם בהם, משנה את ייעודם ואת עצם מהותם. השכלול והדיוק מוקרבים לטובת אמירה חדשה, צילום בדרך לשום מקום, המבקש לברוא לעצמו טריטוריה אמנותית חדשה.
ענת גורל-רורברגר
2023