Blue bird #7 | ציפור כחולה 7#
Galit Rauchwerger | גלית ראוכוורגר
Curator: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
במאמרו הקאנוני ״יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני״, כותב ולטר בנימין כך: ״טכניקת השעתוק מוציאה את המשועתק מתחום המסורת. בשכפלה את ההעתקים היא שמה במקום מציאותו החד-פעמית את מציאותו-בהמון. ובהניחה להעתק לבוא לקראת מי שקולט אותו - יהיו הנסיבות אשר יהיו - היא הופכת את המשועתק לבן-זמנו של הקולט.״
בנימין מעמיד במוקד הטקסט את האופן שבו השפיעה המצאת הצילום על תהליכי שיעתוקן של יצירות אמנות ולטענתו – בכך התפוגגה ההילה שאפיינה את השעתוקים הידניים שבהם ניתן היה להעיד במדויק על ״מקור אותנטי״.
העבודות בתערוכה של גלית ראוכוורגר נוצרות תוך שימוש בתהליכי תחריט והדפס. טכניקות אלו נמצאות בתוך הטווח שבין שעתוק ידני לבין שעתוק טכני. מחד – יש בהן סממנים מובהקים של מגע יד (הרי לעולם אין הדפס אחד זהה להדפס אחר) ומאידך, מתוך פלטה אחד – ניתן לשעתק אינספור דימויים. אין הדפס שהוא ״המקור״ ובכך התחריט וההדפס, הם ״שעתוקים טכניים בעלי הילה״. צירוף שאיננו מתקיים לתפיסתו של בנימין.
העבודות המוצגות כאן, שואבות את השראתן מסביבתה הקרובה של האמנית. ראוכווגר מעידה על תהליך שיש בו אינטימיות רבה. הן ביחס לתהליכי היצירה (היחסים עם תהליכי התחריט דורשים סבלנות רבה והיכרות קרובה עם הכימיה, הצבע והנייר) והן ביחס לעולם הדימויים המזין את העבודות; המרחב הביתי, הסטודיו, כלי הבית, הקפה של הבוקר, ספרי האמנות.
במהלך הקיץ האחרון, יצרה ראוכוורגר סדרת עבודות שהשראתן מגיעה מציורי הקיר של העיר הרומית פומפיי. סדרת התחריטים הצבעוניים שמרכיבים עבודה אחת למעין משפט, הופכים ללב הפועם של התערוכה ומתוכה גזור שם התערוכה ״ציפור כחולה 7#״, הקרויה על שם העותק השביעי של דימוי הציפור הכחולה מן הסדרה.
האסתטיקה המאפיינת את התחריטים, מטשטשת את ממד הזמן. יש בדימויים איכות נצחית והם אינם מסגירים את תקופתן. כך גם ביחס לנושאים המעסיקים את האמנית; טבע דומם, צומח, פיסול, תולדות האמנות. אין בעבודות עדויות חד משמעיות הקושרות אותן לנקודת זמן. המבט של ראוכווגר מתעתע – לכאורה עיניה נשואות אל העולם, אל מופעים של חפצים, נופים ומראות שניבטים לפניה. אך מבט נוסף, ממושך יותר – מבין עד מהרה שהמבט כפול. בעוד שראוכוורגר לוכדת את ה״דברים שבעולם״ היא גם מפנה את מבטה פנימה, אל תוך מנגנוני הייצור האמנותיים, אל המדיום, אל תולדות האמנות והלוגיקה הפנימית של המדיום. בימים אלו, ההתכנסות פנימה, אל הביתי והמוכר, הכמיהה אל העבר והיפה - עשויים להיקרא כמסע אל מקום אחר או כנחמה, אך פומפיי האדומה, השזורה בתוך חלל התערוכה, משמשת תזכורת לאסון המאיים כל העת.