Four relics, Four reproductions | ארבע עתיקות, ארבעה עותקים
Yael Segall | יעל סגל
Curators: Shirley Wegner | אוצרת: שירלי וגנר
בתערוכה ארבע עתיקות ארבעה עותקים מציגה יעל סגל צילומים המבוססים על חלקי מבנים מוכרים וטיפוסיים להפליא, המתמזגים למרחבים תיאטרליים. נדמה שהדימויים מורכבים מחלקים של תמונת מציאות יומיומית: אדריכלות אקלקטית בה בניינים משותפים, סבכות בטון, חדרי מדרגות מטים לנפול, חצרות וחללי ביניים אפלים נאספים לתוך הצילומים ומזמינים אותנו לגלות בהם תחביר אישי של האמנית.
יעל סגל עוקבת אחר ארבעה מבנים ספציפיים אך מוכרים שממוקמים בערים שונות: שכונת עתיקות א‘ באשקלון, שכונת נאות רחל בחולון, שכונת מעוז אביב ורחוב ריינס בתל אביב - אלו הן ארבע הכתובות בהן גדלה מילדותה ועד שנות הבגרות שלה ואליהן היא חוזרת שוב ושוב, עשורים מאוחר יותר. היא מצלמת את בתי ילדותה בהווה כמנסה לזקק מהם רגע מהעבר: כל מפגש עם המבנים הוא נסיון לעמת את הזיכרון המקורי שלה עם מופעם בהווה. המצלמה כמו מחפשת את נקודות המבט המוכרות לאמנית מילדותה במבנים המקוריים, אך מה שנותר הוא מעין מעטפת של מצבם הנוכחי, הירוד, הערום, המשקף חלק משגרה מוכרת של הרס ובניה. מבני המגורים המתמזגים בתוך הצילומים ניצבים כתפאורה על במה, כמו הפכו לעותקים דהויים שנשכחו והתקלפו עם הזמן.
הצילומים בתערוכה נוצרו בשלוש השנים האחרונות מתוך שרשרת של פעולות: החל מתהליכי שוטטות עם מצלמה בארבעת הבניינים, דרך הקרנות של הצילומים בסטודיו, ועד צילומם מחדש כשברקע מרחב הסטודיו היומיומי. דרך אור המקרנים המבליח ניתן להבחין בחפצים שונים שנמצאים שם כמו צינורות, חלקי קירות גבס, מסכי הקרנה, מראות שמשכפלות את הדימויים וענפי בוגנוויליה פה ושם. מתוך ההקרנות המרובות החותכות זו את זו, נולדים 'יצורי כלאיים' אדריכליים שמשכפלים את האלמנטים המוכרים לנו. כך, העותקים העתיקות מהדהדים זה את זה, מתחלפים זה בזה, הופכים לכל-מקום ואינם שייכים עוד לשכונה זו או אחרת. חזיתות מרפסות, תריסולים, כניסה לבנינים, סבכות של בטון מעוטרות, כבלים משוחררים התלויים לצידי הבניין, צינורות שעוטפים אותו, מעקות, חבלי כביסה וחדרי מדרגות סדוקים מצטלבים, מסתבכים אלה באלה ופועלים כמעין מבוך חזותי ואף תודעתי. זהו מרחב ארכיטקטוני קולקטיבי ובו בזמן אישי בו יוצרים החלקים השונים מרחב מעורפל וזכרון תעתועים של האמנית שגדלה שם. למרות שאנו רואים בעיקר את מעטפת המבנים והאזורים הציבוריים של המבנים, סגל מעלה אפשרות אודות מחוזות מסתורין ואף אזורי טראומה שטמונים בין קירות, בחצרות שבין בתים, בין עמודים, מאחורי סבכות, תריסים מוגפים והתחושה שנוצרת היא של סודות בחדרי חדרים שמעבר לחזיתות הצילומים.
שני רגעים בתערוכה מופיעים כמעין אינדקס לחללי הפנים ומרמזים לזיכרון ממשי: שני החלונות הצפים בתערוכה ואובייקט הרצפה עליו מודפסות מרצפות מקוריות הם הרמז היחיד לפנים הבית. דווקא בחומריות שלהם, מאפשרים דימויי החלונות והרצפה חצייה למרחב מופשט: המבט מטה על הרצפה השבורה והמטולאת והמבט מעלה לחלונות זכוכית התחרה התלויים מעל מפלחים את שכבות הזמן והארכיטקטורה וקושרים אותנו למבט של הילדה שחייתה שם.
יעל סגל יוצרת בצילום מזה עשור. בוגרת מכללת קלישר בצעירותה וכיום חזרה ללמוד במדרשה לאמנות בית ברל. הציגה תערוכות יחיד בין השאר בגלריה מכון המים, גבעתיים, תאטרון גבעתיים הסדנה לאמנות יבנה. עבודותיה הוצגו במספר תערוכות קבוצתיות נוספות בארץ ובגרמניה.