זה זה | C'est ça
תרצה אולמן | Thirtsa Ullmann
אוצר: יאיר ברק Curator: Yair Barak
רישומיה של אולמן מן השנים האחרונות נוצרים כתוצאה מפעולה של הגוף וסימון גבולותיו הפיזיים. הם ממוקמים בתוך מסורת של ציור פעולה, כזה העושה שימוש בתנועת הגוף ומנכיח אותה. אולמן רושמת בשוכבה על הגב, אוחזת שני גירי שמן ומאפשרת לגופה להגדיר את המהלך הרישומי.
העיסוק בגוף אינו זר לאולמן. בשנים האחרונות היא עוסקת בתרגולים הקושרים גוף ונפש: פלדנקרייז, ריקוד סופי, מדיטיציה, טאי צ׳י וצ׳י קונג. כל אלו מהווים כר פורה לעבודתה הפיסית שיסודה בנפש. המעגלים שאולמן יוצרת סביב גופה תוחמים את מרכז הווייתה. הנייר, שהוא המצע מהווה גם גבול ברור, תחום פעולה.
במקביל לארבעת הרישומים הגדולים מוצגת בחלל עבודת וידאו קצרה ובה תיעוד של פעולת הרישום. על גג ביתה, שוכבת האמנית ורושמת. שתי כפות ידיים, עוטות כפפות כחולות, הופכות את הפעולה לפרפורמטיבית.
יאיר ברק
בראשית היה החור. לא – כי בראשית הייתה הדרך, הסימון, התפירה, שיצרו את החור, שאִפשר את התנועה הסיבובית שנטוותה סביבו...
היכן היא, אם כן, הראשית, ומה הוא היעד? האם הוא המרכז הריק שהוא תכלית עבודת האמנות, ה-"זה" שנוכח כהיעדר? או שמא היעד הוא יצירת האמנות עצמה, אשר בעצם התהוותה מסמנת ויוצרת את החור, את עצמה, את אותה תנועה שלא הייתה מתאפשרת אלמלא אותה ריקות שמניעה אותה?
"זה זה" – אבל מה "זה"? זוהי עבודת האמנית שהיא בה בעת תכלית ומעשה יצירה שאין לו תכלה; עבודה שתכליתה היא עצם התהוותה שמתאפשרת הודות לדבר מה שאיננו דבר כלל, לנקודת זינוק או הזנק הדוחפת את התנועה.
לאקאן קרא ללא-דבר הזה אובייקט a קטנה וראה בו את סיבת האיווי, את מה שמניע את העבודה, היצירה וההתהוות של הסובייקט שטווה ומתווה את דרכה, את תשוקתה, את חייה ואת שמה. הדרך אל ה"זה" רצופה בעוד קצת ובעוד קצת מ"זה": בעוד אמת, בעוד תגלית, בעוד תפר, בעוד עקבה.
ברגע מסוים האמנית תעצור: היא תגיע ל"זה", ואולי תאמר אז "זה זה". זה בדיוק זה. זה לא יהיה סוף המסלול, סוף הטוויה, הקשירה, הפרימה, הסימון והעבודה, המלוכלכת לעתים, המאמצת. אבל היא תגיע לאיזשהו "זה", לנקודה שבה יצירת אמנות אחת נשלמת, לפני שאחרת מתחילה להתהוות.
זהו מסלולם של האיווי, של עבודת האהבה ושל אהבת העבודה, של אמנית החיה את אמנותה. זוהי אמנות החיים ואלה הם חיי האמנות: זה זה.
אורית יושינסקי טרופין