מראי מקום

 

מנקודת הזמן העכשווית זיגזגתי אחורה מנקודה לנקודה עד לרגע הראשון של מודעות לעצמי, מודעות הקיום – מאי 1951. מעברת עמישב בפתח תקוה. זיכרון ראשון – דמות אבי ניבטת דרך חלון הפחון במעברה. בחוץ גשם זלעפות, בפנים סערה שחורה.

 

הודיעו בחדשות על ספינה קטנה ובה כמה מאות פליטים, נטרפת בין גלי הים הסוער; בדרום תל-אביב, על המדרכה ערימה של בלויי סחבות; ליד גדר – כיסא אשר ידע ימים טובים יותר ועליו שמיכה ישנה; על משטח דשא ירוק בלב לבו של הכפר – עמוד ברזל חלוד ועליו שרידי הצבע הכחול המקורי; חלון ראווה של חנות ירושלמית בשיפוץ: ניירות חומים, מנעול ובריח. על גדר הפרדס, ליד כביש הומה, תלויה שארית יוטה כחולה; בשדה הפלפלים, בתום העונה, נארזו שאריות הירק היבשות לכדי "באלה" צלובה בסרט שחור; שלוש אבני גרניט גדולות ומעוגלות הנראות כרוצות לפרוץ קדימה נעצרו ונחסמו על ידי עמוד מתכת. 

שם הייתי, וגם שם וגם שם. אני והם. ההם, הרואים והבלתי נראים, הנעולים, השקופים. ואני, מה? מציצנית? לא, אני ביניהם, אחת מהם. כלואה אתם ובתוכם. למרות זאת, ואולי דוקא בזכות זאת, צלחנו יחד להגיח ולהתגלע בצורות צבעוניות - לעתים מעוגלות, לעתים חדות – וליצור "מציאות" צבעונית חדשה.

 

Landmarks

Ziva Caspi

Curator: Nir Harmat

 

From the present moment I zigzagged back in time from point to point until the first moment of my conciousness, of my being: May 1951. transit camp Amishav in Petah Tikva. First memory: the figure of my father looking through the open window in the transit camp. Outisde: torrential rain, inside: a black storm. On the news they announced a small ship devoured by stormy waters, and on it several hundred refugees. In south Tel Aviv on the pavement a pile of rags; next to the fence- a chair that knew better days and on it an old blanket; on a strech of green grass at the heart of the village: a rusty iron pole and on it remainders of the original blue paint; a window display of a Jerusalem shop, under construction; brown papers, a lock and bolt. On the fence of the orchard, next to the bustling highway, hangs the remainders of blue jute; in the peppers field, at the end of the season, the dry vegetables left over were packaged into a "bella" crucified in black film; three large rounded granite stones look as if ready to thrust forward, blocked only just by a metal pole. 

 

I have been there, and there and also there. Me and them. Them, the seen and the unseen, the opaque, the transparent. And me, what of me? A peeping tom? No, me, among them, one of them. Caged alongside them and within them. Despite this, or maybe precisely for this, we succeeded together to emerge and erupt as these colored shapes, sometimes rounded, sometimes sharp, and create a new colorful reality.