The Deficient Vase | הכד חסר
Ora Brill | אורה בריל
Curator: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
בלב תערוכתה של אורה בריל, ניצב כגרעין רעיוני – כד פגום. אחד שאינו שלם. עד מהרה נגלה כי חסרונו הוא גם כוחו.
מול הצופה הנכנס לחלל ניצבים ראשונים ציורי הענק המכסים את מרבית שטחם של קירות הגלריה. טווח רחב ועשיר של הקשרים נפתח כמניפה: ציורי מערות קדמוניים, סיפורים תנכ"יים, פנוראמות של המאה ה-19, פרסקאות. הציורים עשירים ועזים, מצוירים על גבי גלילי רקע המשמשים צלמים. זהו חומר שאינו מסורתי בשום אופן. כמעט חתרני. אורכו נתון ומשתנה (בריל עובדת עם גלילים שהושלכו ולכן אינה יודעת מה צפוי להיות אורכם), הם גדולי ממדים ולמעשה אינם יכולים להיפתח במלואם במגבלות הסטודיו של האמנית ועל כן מצוירים טפח אחר טפח, כמגילה. כך למעשה – הציור הופך להיות פעולה המאזכרת כתיבה והרצף הופך נרטיבי. בשל גודלם של הציורים – התערוכה מהווה רגע בתולי בו לראשונה נראים הדימויים כמכלול ולא עוד כחלקים חסרים.
חמשת פרקי העבודה מביאים תוכן ומזג שונים בתכלית זה מזה. הם בעלי אופי עונתי, בדומה למסורות יפניות של ציורי חורף, אביב, קיץ, סתיו - הם מגלים עולמות של בניה וצמיחה לצד הרס וחורבן. עולם הדימויים של בריל מאזכר אמנות יהודית (משגאל ועד גוטמן) אך יש בו גם מן המודרניזם המובהק של מאטיס. יש בו רגעים מטופלים מאד, דקדקניים ורגעים אחרים ראשוניים, גולמיים. מושאי הציור מגוונים עד שקשה לאפיינם: דימויים בוטניים של פריחה וקמילה, חלקם מבשרי איום וסכנה. דמויות אנושיות, הגירה, בעלי כנף רבים וגרמי שמים. והאור – המגיח ונעלם, מצוי ונעדר, לילה רודף יום. רגעים אחדים שלווים ואחרים נדמים לאחר אסון.
על רצפת החלל, כהערת שוליים או כמצע לצמיחתו של עולם הדימויים הפנטסטי – מוצבים ארבעה אובייקטים. חצאי כדים עשויים נייר מונחים בתוך מערכת אדריכלית של מראות. אלו משלימות את הכדים החסרים באופן אופטי. הם הופכים למונומנטים זעירים, עדינים ופגיעים.
על גבי מסך קטן, בשולי העבודה המרכזית – מוצגת עבודת הוידאו ״קו-ירוק״ שצולמה ב2022 ומתארת מעין בוסתן שיצרה בריל במושב בו היא מתגוררת. בין עצי פרדס יצרה האמנית שביל, עשוי חומרים מקומיים: אריחים, אבנים וגזעים גדומים. תחת התוואי טמנה זרעי פרגים, לוע ארי וכובע נזיר. באמצעות כד חרס פגום, שבגופו סדק גדול – משקה בריל את הגן הזרוע ולאורך הזמן הופך התוואי לקו-ירוק פורח. הכד המסורתי המזוהה פעמים רבות עם גוף נשי והסדק המצוי בבטנו – הופכים עד מהרה לדימוי יפה של גוף פגום אך פורה, שבור אך מזין ומיטיב.