Pissing on a Bird of Paradise | להשתין על ציפור גן עדן
Halil Balabin & Moti Balabin | חליל בלבין ומוטי בלבין
Curator: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
מוטי וחליל בלבין הם אב ובנו.
התערוכה מציגה שני גופי עבודה: ציורים של מוטי מן השנים האחרונות ועבודות בחיתוך ברזל שיצר חליל בשנה האחרונה. בהיפוך תפקידים לא שגרתי, הבן הוא האמן המוכר יותר, המבוסס יותר ואילו האב –הוא דווקא אמן בראשית דרכו.
גוף העבודה הציורי, מבוסס רובו ככולו על זיכרונות ילדות של מוטי, בן למשפחת מהגרים שהתיישבה בקרית אונו, האמן הוא מה שמכונה כאן - דור שני של ממש. הסיפורים הנטועים היטב בתוך הביוגרפיה – כוללים תיאורים של אירועים שהתרחשו בשנות ילדותו ונעוריו של בלבין, אך הן הציורים המוצגים בחלל והן קובץ הסיפורים היוצא לאור לצד התערוכה – הופכים לבעלי איכות מיתית. הדמויות הגלותיות, משל היו לקוחות ממחזות חנוך לוין, תיאורי המקום, הפואטיקה והאבסורד – אלו מקנים להם איכות של ריאליזם מאגי. הציורים הא-ריאליסטיים, הנובעים מתוך תודעה חזותית פרועה ודמיון חסר מעצורים הופכים את הזיכרון לחלום. את המודע לתת-מודע, את האגו – לאיד. הציור של בלבין איננו ציור ״מושכל״. הוא בעל איכויות אאוטסיידריות וכאן גם עוצמתו. קשה למקמו בתוך סגנון אך הבלחות אקלקטיות עולות על הדעת – החל מסצנות מיסטיות כמעט שגאליות ועד לנאו אקספרסיוניזם נוסח פיליפ גסטון.
עבודות המתכת של חליל – ראשיתן בעבודת דו-מימד. חיתוכי נייר, מעין צלליות של דמויות קרקסיות, אקספרסיביות, כמעט אקספרסיוניסטיות - הופכים לפסלים, המונחים על בסיסים עילגים, בלתי יציבים. אלו הם אנטי-פדסטלים. קשה מאד לאפיין את הדמויות המרכיבות את הסדרה הזו. משום מה, הן מפנות אותי לאיורים של ספרות ילדים גרמנית ואפלה של אמצע המאה ה-19 ובאותה העת לעבודות האנימציה המוקדמות של לוטה רייניגר הגרמניה ((Reiniger, למגזרות הנייר השחורות של קארה ווקר (Walker) , אמנית אפרו-אמריקאית השואבת את הטכניקה דווקא ממסורת לבנה ויקטוריאנית של דיוקנאות צללים.
שדים ומפלצות אינם זרים לבלבין וכך גם המצב הגבולי שבין רישום לפיסול. ככלל העיסוק באזור הדמדומים שבין אמת לבדיה מוחלטת, בין דמות למיתוס – מעסיקים את בלבין ושותפתו מרב קמל במרבית עבודותיהם המשותפות. כך היה בתערוכה פנחס (גלריה הקיבוץ) במרכזה עמדה דמות משפחתית שהורשעה ברצח, וכך גם בתערוכה שהוצגה במוזיאון הרצליה וסבבה סביב שני מקרי התאבדות סמוכים של שני אנשים שונים ששמם היה חליל. עבודת הציור של מוטי בלבין המוצגת כאן, גם היא – בהישענה על זיכרונות רחוקים שהזמן כיסה באבק או בשמץ ערפל וקורטוב של יצר סיפורי – מערערים את תחושת ה״לנוכח האמת״ ומייצרת עולם של ריאליזם פנטסטי.