Licking Frogs | מלקק צפרדעים
Boris Yuhvetz | בוריס יוחבץ
Curator: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
בשנת 2002 פרסם מוזיאון תל אביב לאמנות מכרז לתכנון האגף החדש. משרדי אדריכלים מובילים, מקומיים ובינלאומיים התחרו על התכנון היוקרתי. התכנית הזוכה הייתה זו של סקוט פרסקוט כהן. גם בוריס יוחבץ יצר מתווה לתכנית אדריכלית עבור האגף החדש. הצעתו לא נבחרה, בין השאר ובעיקר – משום שלא הוגשה לתחרות.
האנקדוטה הזו, המתארת את אחד מן הציורים בתערוכה, היא מטאפורה מצוינת לעמדתו של יוחבץ כאמן. הוא יליד ברה״מ של שנות ה-40. גדל בסנט-פטרסבורג ולמד בה אמנות לתואר ראשון ושני. לישראל הגיע בשנות ה-70 ופועל מאז בהתמדה אך לא במרכז הקאנון. היה חבר בקבוצת לוויתן לצד אברהם אופק ומיכאל גרובמן. במובנים רבים, כפי שתכניתו של יוחבץ לתכנון האגף החדש לא הוגשה לתחרות כך אפשר לומר שהאמנות שהוא יוצר נמנעת או מוטב מסרבת, לקחת חלק בתוך הממסד, השדה והשיח ההגמוני של מה שאפשר לכנות אמנות מקומית.
בתערוכה מוצגת אסופה מצומצמת של עבודות צבע מן השנים האחרונות. כולן מצוירות בגואש. יוחבץ מפליא לנצל את הצבע הלא מאד פופולארי הזה שרק אמנים מעטים מתבלטים בשימוש בו. קשה מאד למקם את עבודותיו של יוחבץ בתוך סגנון אך אני נוטה לחשוב שיותר מכל מדובר בריאליזם מאגי. קנה המידה של העבודות המוצגות כאן מטשטש את הגבול העדין שבין רישום, איור וציור ופעמים רבות נדמה כי אנו רואים סדרה של מתווים, של רישומי הכנה – לקראת ציור גדול.
הוא קולוריסט לפני ולפנים וצבע הוא שחקן מרכזי בעבודותיו. הדימויים שמופיעים בעבודות מושפעים מאד מחזיונות עתידניים, ממדע בדיוני ומקומיקס. יש ליוחבץ איכויות של אמן אוונגארד במובן העמוק; עבודתו מתריסה, חריגה בתוך הנוף המוכר, חותר אל החדש. המופעים העולים מן העבודות בתערוכה אינם ריאליסטים. אלו עולמות משונים, לעתים מסויטים, כמעט פנטסמגוריים. הדמויות של יוחבץ הן לרוב בעלות מאפיינים היברידיים, אלו יצורים חצי אנושיים, הומונואידים. הם ניזונים מסיפורים תנ״כיים (חזון המרכבה של יחזקאל), מספרות וטקסטים פילוסופיים, מתרבות פופולארית ומן המדיה.
לעבודה של יוחבץ פן נבואי. הוא נושא עמו ידע ומידע רב שנים אודות ״טבע האדם״ על ביטויו השונים. בעבודותיו הוא מתריע, צופה פני עתיד, משקיף אל הבאות. זוהי לטעמי עמדה עקרונית של אמנים, בהיותם העומדים בשער, אך כאן – נראה שהייעוד הזה מתחדד מאד ומקבל מעמד מיתי.
*מינים אחדים של צפרדעים (או קרפדות) מפרישים מתוך גופם חומר פסיכואקטיבי הגורם להזיות ולמחשבות שווא. שימוש בחומר זה מקובל בטקסים שמאניים. ליקוק צפרדעים, היא אחת הדרכים להחדיר את החומר אל תוך גוף האדם ויש הקושרים בין תכונה זו לבין אגדת הקרפדה שהפכה לנסיך. הציור של יוחבץ הוא עבורו מסדרון אל חזיונות פוסט-הומניסטיים, תיעול של מצולות הלא מודע והמודחק ותחליף מצוין לליקוק צפרדעים.
יאיר ברק, מאי 2022