Tikkun | תיקון
Gilit Levin Ronen | גילית לוין רונן
Curator: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
תערוכתה הקאמרית של גילית לוין רונן, המוצגת בחלל הקדמי של הגלריה, מורכבת משמונה עבודות המציעות תחביר חידתי למראה. השפה קולאז׳יסטית, החומר הבולט הוא מצע עץ לבוד והדימויים – שאובים מעולמות והקשרים שונים: תצלומי ארכיון, גזרי עיתון, תעודות ישנות והתערבויות עדינות של צבע ורישום. עד מהרה מתבהר כי התערוכה מבקשת להעלות באוב מערכות יחסים משפחתיים מימים אחרים ורחוקים ומרמזת על שיוכים של מקום וזמן. אם תרצו, יש בעבודות כמו זיקוק של האסתטיקה הישראלית על מופעיה השונים: סמלי לאום, צבא, קרן קיימת, בירוקרטיה, עיתונות ונוסטלגיה.
ראשיתן של העבודות במעמד בעל משקל מיתי. פירוק בית ההורים. העבודות בתערוכה מולחמות מפרגמנטים כמעט אקראיים שנמצאו בעזבון המשפחתי. רסיסים של מידע ועבר לא נודע שהאמנית כאישה בוגרת מחברת לכדי שלם חדש. את דמותו של אביה, שהכירה באופן חלקי מאד - משלימה לוין-רונן מסך החלקים. תעודת בית ספר, שי מתלמידיו, גזרי עיתונים שאסף. ברכת יום הולדת מנוקדת, מכתב אהבה לאם. פנים אחרות מאד מאלו שידעה.
ספרו המכונן של רולאן בארת ״מחשבות על הצילום״ המבקש להתחקות אחר טבעו של הצילום, הוא למעשה גם קינה ומסע פרידה מאמו שנפטרה זמן קצר לפני כתיבת הספר. באחד הרגעים היפים בספר מחפש בארת צילום של אמו כפי שהכיר אותה, בניסיון להיזכר בה ״כפי שהיתה״. באופן פרדוקסאלי, לאחר חיפוש ממושך, הוא מוצא אותה דווקא בצילום ילדות, הרבה שנים לפני שהפכה לאמו. לוין-רונן, בדומה לבארת מנסה לשחזר את דמות האב, כפי שלא הכירה. את התערוכה פותחת עבודה ובה תצלום ישן של זוג הוריה הצעירים, כפי שלא הכירה.
שנתיים לאחר מותה של אמה וכמעט ארבעים שנים לאחר מותו של אביה, מנסה לוין-רונן להציע תיקון למעמדו המודחק של אביה, להביאו אל קדמת הבמה, כאותו דב לבן מלא און הניצב על כן לבן בחלל התערוכה. ברכות רבה ובהשלמה מאחה לוין-רונן את השברים המרכיבים את זהותה ומאפשרת ולו לזמן קצר – כתיבה אחרת של הביוגרפיה.
יאיר ברק, ספטמבר 2023