המצב II
אלי דינר
אוצרת: ויויאן הירש בירקנפלד
במרכז יצירתו של אלי דינר מתקיימת התנגשות — בין הגוף החי והפגיע לבין המנגנונים הקשיחים של הכוח, בין המבט האנושי לבין מבני שליטה ומלחמה. דינר נע בין מציאות ממשית למיתולוגית, כשהוא בוחן כיצד דימוי, זיכרון וחומר מתערבבים לכדי אמירה חדה על קיומנו בזמן ובמקום הזה.
בציור The West Bank is Here 2004, מתוארת דמות עירומה, שקטה ומוארת, המוצבת לצד טנק והריסות בניין —שדה הקרב פולש אל תוך הסטודיו. הגוף הנשי מופיע כאן לא כסמל ליופי או ארוטיקה, אלא כמרחב של עדות. שני עולמות בהתנקשות. הנוף המפורק שמאחוריה נדמה כזירת תודעה – מקום שבו דימוי מערבי של “מודל עירום” פוגש את החדשות היומיומיות של המזרח התיכון. הפער שבין התשוקה לייצוג לבין אימת המציאות, בין האסתטי לבין הפוליטי, מגדיר את הפעולה הציורית של דינר: שכבות צבע עבות, כמעט גסות, בונות דמות רגישה, אנושית, המתקיימת על סף ההתפוררות.
ההדפסים המאוחרים מסדרת Pegasus 2024–2025, מתפקדים כהמשך אלגורי של אותו מתח. הסוס המכונף, דמות מיתית של חירות, השראה ותעופה, מתגלה כאן כפצוע, משוריין, כמעט מכני. הקווים החרוטים בלוח המתכת משווים לגוף החיה תחושת כאב וקשיחות, כאילו המיתוס עצמו נשחק ונושא עליו את עקבות הזמן והמאבק. המעבר בין רקע בהיר לשחור מדגיש את הדואליות שבין האור לחושך, בין אפשרות התעלות לבין משיכת הקרקע.
דינר נוגע במיתולוגיה לא מתוך בריחה אלא כמעשה שיקום — ניסיון לשאול האם הדמיון עוד יכול להמריא לאחר ההרס, והאם הגוף האנושי והחייתי מסוגלים עדיין לייצג תקווה.
בין The West Bank is Here ל -Pegasus, נפרשת קשת של שני עשורים שבהם ניכר המעבר מציור פוליטי ישיר להרהור פיוטי, אך קודר, על שבר הציביליזציה. בכל אחד מהם ניכרת תביעת ידו של אמן שמבקש להעמיד את הצופה מול האחריות האישית והקולקטיבית — במבט צלול, חסר רחמים, אך גם מלא חמלה.