המשתנה הקבוע
טובה אלדד
אוצר: יאיר ברק
"היודע את הקבוע מצוי בכל
מצוי בכל ועל כן חסר פניות
חסר פניות ועל כן מלך
מלך ועל כן שמים
שמים ועל כן דרך."
לאו דזה, מתוך ספר הדאו
בלבה של התערוכה המשתנה הקבוע מוצגים ציורים עזי-צבע, עשירים ומפורטים, שנוצרו באקריליק על גבי ניירות פרגמנט – מצע שקוף המאפשר הצצה בו-זמנית לעולם הנראה ולעולם המרומז.
הדימויים המופיעים בעבודות שואבים השראה ממגוון רחב של מקורות: מסכות טקסיות ופסלים פרהיסטוריים, מוטיבים ארכיאולוגיים ואדריכליים, לצד אלמנטים של טבע חי וצומח. חלקם מאזכרים ממצאים בהם שברי עבר נחשפים בזה אחר זה, וחלקם מעלים אסוציאציות של פולחנים נשכחים ושל תרבויות שחצו יבשות. כך נוצרת שפה חזותית רב-קולית – מעין "פוליפוניה של דימויים" – שבה תרבויות מסין העתיקה, אמריקה הפרה-קולומביאנית, המזרח התיכון הקלאסי ואפריקה המסורתית נפגשות על אותו משטח שקוף.
האמנית טווה את השפעותיה לא רק כסימנים היסטוריים, אלא גם כנקודת מוצא לדיאלוג אישי עם ההווה. הצבעוניות העזה מטלטלת את הצופה בין שכבות של זיכרון, דמיון וידע היסטורי, ומציעה מבט על עולם שבו אין קו ברור בין מה שהיה, למה שישנו, ולמה שיבוא.
שמה של התערוכה, המשתנה הקבוע - מהדהד את המתח שבין הדינאמי והסטאטי – בין הצורך האנושי לאחוז בזהות יציבה לבין ההכרה שהעולם נמצא בתנועה מתמדת. הציורים משמשים חלונות למרחב בו ההיסטוריה, המיתוס וההווה נשזרים זה בזה, ומזמינים את הצופה לגלות מחדש את הקשרים הסמויים בין תרבויות, טבע וזמן.
אלדד עובדת בשכבות של צבע על גבי נייר פרגמנט, חושפת ומסתירה חליפות, ומייצרת טקסטורה המזכירה פעולה ארכיאולוגית: כל שכבה היא גם כיסוי וגם גילוי, כל משיכת מכחול היא תנועה של חפירה וחיפוש. השקיפות של הפרגמנט מאפשרת לדימויים לחדור זה אל זה, כמו שכבות עפר בחפירה, כך שהצופה מוזמן לפענח את הרצף הכרונולוגי בעצמו. על גבי ניירות פרגמנט דקיקים, כמעט נושמים, נפרש מרבד צבעוני סוער – שכבה אחר שכבה, כמו אדמה שנחפרת ומגלה את צפונותיה. האקריליק נמסך ונקרע, מכסה וחושף, משרטט עולם שבו
העבודה היא אקט של חפירה. כל משיכת מכחול היא גילוי; כל שכבה היא גם כיסוי. הצבעוניות הלוהטת בוערת ומאירה את השברים, מזמינה את הצופה להלך לאט בתוך המארג, לאסוף סימנים ולייצר מתוכם נרטיב אישי או קולקטיבי.