ליפטור
טובה פסח
אוצרת: דניאל צדקה כהן
תערוכתה של טובה פסח ליפטור מגיבה למערכת היחסים המורכבת והאינטימית בין בני האדם לחתולים, ובפרט למפגש היומיומי של האמנית עם חתולי שכונת פארק היובל בחולון. מערך של עשרות לוחות פרספקס עליהם רישומים של חתולים, עורבים ונצים בעט ג׳ל כדורי. עבודת וידיאו המוקרנת על קיר הגלריה המציגה את ריטואל הבוקר בפארק . התערוכה מציעה קריאה חתרנית במושגים של טבע, תרבות, נשיות וחמלה. תהליך בו האמנית עצמה נטמעת בתוך הקשר החייתי, עד שנעשית למעין "ראש להקה" בהיררכיה חדשה של קרבה.
המיצב נפרש על פני חלל הגלריה כמעין גן-מבוך: חתולים פעורי פה - הבעות המסמנות רעב, צמא, יללה ומחסור, הופכים לשורה של מרטירים עירוניים. במרכזו מוקרנת עבודת הווידאו מדנס, המציגה תקריב של גוף של חתול נושם; נשימתו של החתול הופכת ברגעים מסוימים לאדוות מים - אגם מדומיין או שטיח פרוס בלב הגן אוטופי שפסח יוצרת.
התערוכה שוזרת בין שיח פמיניסטי ביקורתי לבין סוגיות של גילנות (ageism) ונשיות בגיל מבוגר. פסח מפנה מבט אל הדימוי הסטריאוטיפי של "גברת החתולים המטורפת" ומנכסת אותו כצורה של שחרור. היא מפתחת שפה שלישית ושוברת את ההבחנה בין אדם לחיה. היא מערערת על הסדרים התרבותיים המקובלים, כולל אלו הנוגעים לאסתטיקה וליחסי כוח בין מינים. היא מציעה מודל נשי הפועל מתוך קצב פנימי והזדהות בין-מינית, מבט מלא חמלה ואמפתיה כלפי החיה ודרכה גם כלפי עצמה. מתוך הדימוי הסטריאוטיפי של האישה המבודדת החיה לצד חתולים היא מערערת את הסטיגמות ומציבה את הקשר עם החיה כמוקד של עוצמה נשית.
פרופ' שרון קרול-דיוויס, וטרינרית מאוניברסיטת ג'ורג'יה, מציעה במאמרה "להבין חתולים" (Social organization in the cat: A modern understanding) תפיסה חדשה של החתול כיצור חברתי החי בקבוצות בעלות מבנה פנימי. בכך מערערת קרולס דייויס על הדימוי הרווח של החתול כיצור מבודד וא-חברתי. לדבריה, התפיסה האנושית של המונח "חברתי" מתבססת על דפוסי התנהגות של מינים אחרים (בני אדם וכלבים), ואינה מתאימה להבנת עולמם של חתולים. לגישתה, חתול מפתח שפה ייחודית עם בן האנוש שמולו ; מערכת סימנים קונקרטית ואינטימית המבוססת על יחסים חיים ולא על קוד אוניברסלי. התובנה הזו מקבלת בתערוכה ביטוי חזותי ופואטי. הבחירה בחתול כיצור שוכן סף, נושאת עמה מטען סימבולי עמוק. במצרים העתיקה החתול היה קדוש ונחשב להתגלמות האלה בסטט (Bastet), אלת הפוריות וההגנה. בתרבות היפנית, החתול הוא סמל למזל טוב , אך גם מסוגל להחלפת צורה. ובאירופה של ימי הביניים החתול, ובעיקר החתולה השחורה קושר לדמות המכשפה, המחשידה ולעיתים נחשבה לשליחתו של השטן. דימויי החתול נעים בין חיית בית מבויתת לבין ישות פראית, בלתי ניתנת לאילוף.
התערוכה מציגה את האופן בו האמנית יוצרת מערכת יחסים חדשה שאינה אנושית, ומערערת על קטגוריות בינאריות: סדר מול פרא, גן לעומת יער, תרבות מול טבע- אשה מול חיה.
אישה -חיה