מקום. קדוש. | .HOLY. PLACE
Chany Cristal חני קריסטל
Curator: Gaston Zvi Ickowicz | אוצר: גסטון צבי- איציקוביץ
חני קריסטל מציגה תערוכת יחיד ראשונה לצד פרסום של ספר אמנית שיצא לאור בהוצאה עצמית. הספר והתערוכה נושאים את אותו שם; מקום. קדוש. התערוכה והספר מבקשים לסכם מסע צילום בין קברי צדיקים בגליל. המהלך הצילומי של קריסטל ערך שלוש שנים (2020-2023), במהלכן קריסטל ״עולה לרגל״ אל האתרים והמצלמה עמה. להבדיל מהמתפללים והמאמינים שעולים לרגל לשם פולחן דתי בעל טקסיות ברורה, קריסטל קובעת לעצמה את כללי הפולחן שיחזרו על עצמם במהלך הצילומים, שעת הצילום המוקדמת, סוג האור, קומפוזיציה, ז׳אנר הצילום - צילום נוף והעלמת המתפללים והמאמינים ממסגרת התמונה.
שני היבטים מרכזיים עולים לדיון מתוך הצילומים המוצגים בתערוכה. הראשון הוא התווך שבין הקודש והחול של המקומות המצולמים, המתח בין המקום ללא נוכחות המתפללים והמאמינים לבין המקום הגדוש בנוכחותם. ההחלטה של קריסטל לצלם בהיעדר אנשים מטה את הכף לכיוון המקום ״ללא קדושתו״, כפי שכותב פרופ׳ דורון בר במאמר המרכזי של הספר: ״עולי רגל אלו הם המבדילים בין חול לבין קודש וקובעים את מידת חשיבותם וקדושתם של מקומות ההשתטחות.״
ההיבט השני קשור לפעולת הצילום אבל מתבטא דווקא בשם התערוכה מקום. קדוש. זוהי הערה מהותית על ההבדל בין צילום נוף לצילום של מקום. זוהי שאלה שבעשייה האישית שלי כצלם אני טרוד בה. ״מקום״ הוא בעל הגדרות ברורות וה״נוף״ הוא מופשט, לא מוגדר. נוף הוא מושג שמיוחס לראייה מכיוון שניתן רק להתבונן בו. מקום, לעומתו, הוא מרחב שניתן גם להתבונן וגם לעמוד בו. במקרה של התערוכה של קריסטל, זה אפילו מורכב יותר, כי בשם התערוכה מופיע שילוב המילים הכמעט בלתי אפשרי מקום. קדוש: המקום כנציגו של הקונקרטי לעומת הקדוש כנציגו של המופשט. בהקשר הדתי "מקום" הוא כמובן אחד מכינויי האלוהים בתאולוגיה היהודית. מקום, אם כך, יכול לכלול בתוכו גם את הקונקרטי וגם את המופשט.
ישנו רגע בתערוכה בו קריסטל מאמצת תפיסה צילומית מופשטת של המקום, אלו הם הצילומים היחידים שבהם היא מצלמת בתוך המבנים, אלו הם גם הצילומים הראשונים של הפרויקט. אותו מבט מופשט שהפך לקונקרטי מעיד על התהליך שקריסטל עברה באופן אישי וגם צילומי.
המתח שהוזכר כאן קיים גם בפעולת הצילום; האם ניתן לצלם מקום לא באופן קונקרטי? כלומר, האם ניתן לצלם את קדושתו של המקום? המתח הזה, בדיוק כמו ״בעולם האמיתי״ מזמן קונפליקט בין שתי תפיסות עולם שונות, האמונה והאמנות; התפיסה הצילומית הקונקרטית שמצלמת את המקום ״כפי שהוא״ לעומת התפיסה הצילומית הרוחנית שמנסה לצלם את המקום כיצוג של רוח ומהות. כך גם בעולם האמונה יש מי שרואים את האמונה כפעולה קונקרטית ויש את אלו שרואים באמונה הדתית בעיקר מעשה רוחני.
להבנתי אין צורך לבטל את אחת התפיסות, יש לקבל שאלו הן שתי גישות שונות גם של האדם המצלם וגם של האדם המאמין. כשמתבוננים בצילומים של קריסטל ניתן לומר שהיא בחרה בהשקפה, או בדרך. היא מפעילה את המבט הצילומי שלה באופן קונקרטי, נטול רוחניות או סממני רוחניות ומשאירה אותנו עם השאלה הגדולה בנוגע לקדושתם של המקומות המצולמים או ההיתכנות שמדובר רק במיתוס.