Transition Time | זמן מעבר
Group Exhibition | תערוכה קבוצתית
Curator: Gaston Zvi Ickowicz | אוצר: גסטון צבי איצקוביץ
בהשתתפות: ענת אכר שהם, ענת גל, רבקה גלעד, שי כנעני, אלטר ליברמן
התערוכה הקבוצתית ״זמן מעבר״ מסכמת תקופה בת שלוש שנים שבמהלכן הנחיתי את קבוצת המציגים בתערוכה זו. המפגש הראשוני בין המשתתפים בתערוכה, נרקם ללא מכנה או נתיב משותף וכך לאורך השנים, כל מפגש היווה מצע להביא נושא או מושג פרטי.
באופן זה נוצר תהליך צילומי המושתת על הפרופיל האישי של כל אחד מהחברים. גיל, סטטוס, מקצוע - כל אלה ניסחו את המושגים הבולטים בתערוכה, כמו גם בסדרות האישיות של כל משתתפת ומשתתף.
העבודות המוצגות בתערוכה הן שיקוף והתבוננות בחיים ״האמיתיים״, תוך שימוש בגישה ריאליסטית.
הריאליזם הופך לדימוי, תצלום, שהופך לרגע שכבר לא ישתנה לעולם, הפוך מהחיים עצמם בהם בכל רגע יש פוטנציאל לשינוי. פעולת הצילום מאפשרת לעושה במלאכה להתבונן בעצמו, בחיים. ככל שההתבוננות כנה ואמיצה יותר, כך התוצאה ישירה ונוקבת יותר.
ראו את העבודות של שי כנעני, (גנאלוגיה) שכבר שנים מתבונן בעצמו ובעיקר באיום שמרחף מעל ראשו, המוות. בסדרת העבודות שלו כנעני מצלם קברים, ומפרק אותם באמצעות תוכנת עריכה. מעשה הפירוק יוצר אובייקט חדש שמסמל את המוות כבעל גוונים שונים וסובייקטיביים.
או סדרת העבודות של רבקה גלעד (אימי, בין לבין) שבמשך שנים הגיעה לסעוד ולבקר את אמה אנטה החולה והמזדקנת. גם סופה של סדרה זו ידועה מראש.
במפגשי ״הסיעוד״ יש מטרה נוספת, להתבונן באם ולתעד את ההתרחקות וההתקרבות למוות. רבקה מתעקשת להיות שם: ״אני תמיד עומדת ליד המוות, איני בורחת ממנו".
אלטר ליברמן, בסדרת העבודות שלו נציגו של הזמן, לוקח עמו למסע הצילומים שעון. בחירת אתרי הצילום מהותית עבורו וספוגים בהיסטוריה שמתבוננת מההווה לעבר. אותו שעון מסמל את הזמן שעובר, את המחזוריות, שכן השעון לעולם לא יפסיק לתקתק. ואולם, אלטר יודע שהשעון הביולוגי כן ייעצר בשלב כלשהו.
לשעון של אלטר יש משמעות נוספת, שליטה. אלטר מנהל קרב מול השעון שלטענתו, שולט בנו ולא אנחנו בו.
ענת אכר שהם נמצאת ״בזמן מעבר״ פיזי ומיתי ומציגה שתי סדרות, הראשונה מעברים שבה היא מתבוננת בנוף מבעד למעברים שרובם הם אזורי גבול.
הצילומים מייצרים סוג של הבדלה בין מה שכאן למה ששם, בין מה שבצל למה שבאור, אבל אכר-שהם אינה מסתפקת בכך והיא ממסכת את אותם נופים בעזרת שימוש בדימוי נגטיבי שגם הוא נמצא בנקודת מעבר בין הנגטיב לפוזיטיב ולהיפך. בסדרת העבודות השנייה, מטמורפוזה, ענת מצלמת שלבים שונים בתהליך המטמורפוזי של פרפרים. ענת מתבוננת החוצה, אל תהליך טבעי, מדיטטיבי, שמוביל אותה להתבוננות פנימה. שתי הסדרות מחזקות זו את זו בהתייחסות למושג המעבר והשינוי.
ענת גל מתבוננת החוצה. בסדרת העבודות שלה תל ברוך היא מצלמת צילומי נוף של מקום שחדש לה, חוף תל ברוך. ענת גדלה וחייתה בירושלים כ-60 שנה. היא עוזבת את ירושלים ועוברת לתל אביב ומנסה להכיר ולעכל את המרחב החדש בעזרת המצלמה. התוצאה לא החלטית, גם היא בזמן מעבר, היא כאן, במקום החדש, אבל באותה העת עודה שם.
ענת מתבוננת בנוף המתכלה, המתרוקן מאנשים, מהקיץ ובעיקר מעצמו. משתנה בעזרת חשיפת יתר שמשנה את המראה המוכר.
*שם התערוכה ״זמן מעבר״ לקוח מספר שיצא לאור בשנת 2016 בהוצאת בוקימן, לזכרו של ההיסטוריון ד״ר בעז נוימן ז״ל, המאגד שבעה חיבורים בעקבות אמנות, בעריכת גסטון צבי איצקוביץ