Recycling the Future | מהסוף להתחלה
Avraham Eilat | אברהם אילת
Curator: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
תרגילים בסמיוטיקה: יאיר ברק על תערוכתו של אברהם אילת
תערוכת היחיד של האמן הותיק אברהם אילת (נ. 1939), מהאמנים המרתקים והמגוונים ביותר בשדה האמנות המקומית, מציגה סדרה של קולאז׳ים (או ליתר דיוק -שיבוצים) מבוססי רדי-מייד, העשויים מקרטוני פירות וירקות. זהו גוף עבודה שנוצר בשנים האחרונות, בסטודיו בעין-הוד ובמהלך שהותו של אילת בעיר דיסלדורף, בה הוא עובד כל השנים - במקביל. העבודות הוצגו לראשונה בגרמניה בשנת 2017 בתערוכה שנקראה Happy Schmertzbau, מושג מולחם הכולל בתוכו אושר, כאב ובניה. מושגים אלו רלוונטים מאד גם כאן.
העבודות המשחקיות למראה המציעות עושר צבעוני וצורני, נוצרות כתוצאה משיבוץ דמוי פסיפס או מוזאיקה של פיסות קרטון הנחתכות מתוך ארגזים אותם אילת מלקט אל תוך הסטודיו (אותו הוא מדמה בבדיחות למשחטה). הן בראש ובראשונה ביטוי מובהק למשיכתו של אילת למהלכים מודרניסטיים כדוגמת הקונסטרוקטיביזם והקוביזם של ראשית המאה ה-20. קורט שוויטרס ומרצבאו שלו עולים מיידית לתודעה. אך יש בפעולה של אילת גם מאפיינים ציוריים מובהקים. על אף העובדה שהעבודות נעדרות ציור. כאשר ארגזי הקרטון נאספים אל הסטודיו, מבצע בהם אילת פעולות של מיון וארגון. הוא ממיין אותם על פי צבע ומאפיינים צורניים. מייצר ״פָּלֵטָה״ מן המוכן ויוצא אל פעולת ההרכבה לאחר שרשימת המצאי פרושה לפניו. זוהי פעולה שמזכירה עבודת צייר אך באותה המידה היא מאזכרת הרכבת פאזל או בניה בלגו. הרפרוף למשחק נוכח מאד בגוף העבודה הזה וליווה לא רק את עבודת הסטודיו אלא גם את מלאכת ההצבה בחלל. על אף הרפרוררים הרבים של אילת (דאדא, קונסטורוקטיביזם, קוביזם, פרנק סטלה, יוזף אלברס) - קריאת העבודות באמצעות הקשרים מתולדות האמנות בלבד, מחמיצה היבטים נוספים. גוף העבודות המוצג כאן מציע קריאה מרובדת ומתעתעת: מחד, זוהי עבודה צבעונית, פתיינית, המבוססת (לכאורה) על עקרונות פורמליסטיים. אלו קומפוזיציות מופשטות ברובן וניתן היה להסתפק בעונג החזותי שהן מציעות. אלא שבמבט מעמיק יותר עולות מתוך העבודות סוגיות מורכבות הנוגעת בשאלות בוערות של מקום, זהות ומערכות יחסים.
כל עבודה בתערוכה היא גם מפגש. המבנים החתוכים, העשויים פרגמנטים - יוצרים אינטראקטציות שיש בהן ארוס. צורות חודרות ונחדרות, הופכות גוף אחד שיש בו הרמוניה מחד וחיכוך מאידך. במבט אחר - אלו הם מבנים הטרוגניים שמכילים מגוון צבעוני וצורני עשיר המציע אפשרות לקריאה חברתית פוליטית.
חומר הגלם (קופסאות קרטון), משמש במקור כמתווך פונקציונאלי בין החקלאי למשווק. זוהי אריזה, מעטפת, מיכל. הנעדר הוא המוצר עצמו: הירקות והפירות חסרים. במקומם מופיעים מסמנים; איורים, מילים, אותיות, משטחי צבע. במובנים רבים ניתן לחשוב על העבודה של אילת כתרגיל בסמיוטיקה. מערכת של סימנים המחליפים את המסומן.
מפעם לפעם - מופיעות בעבודות התערבויות רישומיות של דמויות אנושיות - חופרים, כורים או חוצבים. בעוד שבעבודות ניכרת תכונה חיונית ומלאת תנופה וחיוניות, הדמויות הופכות תזכורת למסע מפרך, להיסטוריה של שעבוד, לעול החיים ונטל הקיום האנושי.