Chase Ghost | רודפי רוחות
Group Exhibition | תערוכה קבוצתית
Curator: Danielle Tzadka Cohen | אוצרת: דניאל צדקה כהן
אמנים.יות: כרמל בן-אור, רעיה ברוקנטל, ג׳וזיאן ונונו, רחל לויאן, מיכל צדרבאום ונועם דובר, ליטל רובינשטיין, עומר שך
התערוכה ״רודפי רוחות״ מתבוננת על הדואליות בין חומר ורוח כשני מדיומים שונים המשלימים זה את זו. האחד מייצג את הנוכח והגשמי, והשניה היא האמורפית והבלתי אחיזה. העבודות המוצגות עוסקות בתווך ובמה שמעבר לתחום התפיסה, בייצוגו של הלא הנודע ובחומר כסוכן של התגלות; כלי שהרוח מופיעה דרכו.
האמנים המציגים בתערוכה אוחזים בתפקידים נוספים. הם שאמאנים הכפופים לנתוני הזמן או חוקרים המרחיבים את גבולות התודעה, הם שואבים השראה מפילוסופיות עתיקות ומסמלים קדושים, משלבים ביצירותיהם מוטיבים ארכיטיפים המהדהדים זמנים רחוקים ותרבויות מגוונות.
בכניסה לתערוכה מופיעה עבודתה של ליטל רובינשטיין, שעון שמש מלאכותי ועליו המשפט בלטינית: ״באיזו שעה את לא חושבת לא להביא את הילדים?״. העבודה מציפה את מרחבי הזמן המתחדשים בהיבטים של אימהות, לידה ונשיות. עומר שך מנכיח את הנעדר ומצייר סצנות טעונות המשלבות אשליה ותנועה. העבודות, העשויות מדיות וטכניקות שונות, מתייחסות לחפצים ותרבויות מזמנים שונים, נושאות זיכרון של חפצי יום-יום היסטוריים, קמאיים. אמפורות הזכוכית מיכל צדרבאום ונועם דובר עשויות בטכניקת ניפוח זכוכית בתבניות, המשלבת בין מסורות חומריות שונות וממחישות את הצורך בנשיפה להגשמת החומר. רחל לויאן יוצרת עבודה בה היא מגדירה בהתכווננות ובעמלנות איזור רוחני על -ידי אמצעים מינימליים. נרקיס, עבודת הוידיאו של כרמל בן אור, מציגה את דמותה של האמנית קפואה כפסל ומביטה בבבואתה, מהלך ארס-פואטי של ייצוג החיים ופרקטיקת האמנית כמתוקים-מרים. הסרט הקומי אמריקאי משנות השמונים, Busters Ghost, ושתי סדרות הטלויזיה שיצאו בעקבותיו בשנות התשעים, הציגו בהומור את המרדף האובססיבי אחר הרוח ואת החיפוש האנושי האוניברסלי אחר משמעות. ברישום של רעיה ברוקנטל מופיעה קבוצת חסידים מביטים דרך משקפות, ממחישים את המהלך של פנים וחוץ, האבסורד והעיוורון. סדרת התחריטים האניגמטים של ג׳וזיאן ונונו נצרבו בנסיון שחוזר על עצמו שוב ושוב לתת זהות לצורה האובלית כאילו הייתה פורטרט.
היצירה האומנותית מגשרת בין העולם החומרי והרוחני, דרכה האמנים מציעים דרכים חדשות לחוות את העולם. העבודות מזמינות אותנו להציץ אל עבר הטרנסצנדנטי, אל רגעים של מפגש בין ממדים שנדמים מנוגדים, אל האפשרות לחוות את הבלתי מוחשי דרך ה ָּתחוּם והמוגדר.